הערוץ הקולי של יש עתיד

הם בונים על זה שזה מסובך ולא תבינו

הממשלה בונה על זה שלא תבינו. בכל פעם שעושים משהו עקום, בכל פעם שהם דופקים את האזרחים בגלל פוליטיקה וג׳ובים – הם אומרים אחד לשני – ״עזבו, הם לא יבינו״. אבל אתם כן תבינו.

הנה סיפור כזה. זה סיפור קצת מסובך, אז תהיו אתנו:
כולנו יודעים שהדבר הכי חשוב בימים האלה הוא להחזיר אנשים לעבודה.
יש כרגע במשק יותר ממיליון מובטלים ומישהו יצטרך לעזור להם לעבור הכשרות מקצועיות וטכנולוגיות, לתת רישוי לבעלי מקצוע, לברר איפה מחפשים עובדים, ולעזור להם למצוא לכם עבודה. מי שאחראי על כל התחום הזה בממשלה, הוא אגף ענק במשרד הרווחה שנקרא "זרוע העבודה". כמה ענק? ממש ענק. מדובר ב-900 עובדים עם תקציב שנתי של 3 מיליארד וחצי שקל. רק בשביל הפרופורציות - במשרד לשיוויון חברתי למשל – משרד ממשלתי שלם - יש רק 100 עובדים ותקציב שנתי של 450 מיליון שקל. פחות מ-13 אחוז מהתקציב של זרוע העבודה!

בזמן שעל העבודה אחראית ״זרוע העבודה״, על האבטלה דווקא אחראית לשכת התעסוקה. מה שמעלה את השאלה - מה בעצם עושה הזרוע הענקית הזו דווקא במשרד הרווחה, אם אוכלוסיית המובטלים החדשה בכלל לא שייכת לאוכלוסיות הנזקקות? שאלה מצויינת.
סיכום ביניים 1 לסיפור המסובך: יש לנו זרועת עבודה ענקית, אבל אף אחד לא כל כך יודע מה התפקיד שלה.

התשובה היא שעד 2016 האגף היה במשרד הכלכלה. שזה - דווקא הגיוני, כי הרי מדובר בנושא כלכלי. אלא שאז הגיע חיים כץ. כשהשר לשעבר חיים כץ מונה לשר הרווחה, הוא דרש שאגף העבודה יעבור אליו. כץ היה אז בשיא כוחו במרכז הליכוד, ונתניהו - לא רצה להתעסק איתו והזרוע עברה אליו. מעבר כזה לא קורה ביום אחד. זה לקח שלוש שנים של מאבקים, בירוקרטיה, בלאגן, מריבות, קיצוצים ומלחמות, ורק לפני כמה חודשים המהלך הושלם.
סיכום ביניים 2 לסיפור המסובך: לקח שלוש שנים להעביר את "זרוע העבודה" למשרד הלא נכון.

ואז הוקמה ממשלת הענק. כשמקימים ממשלה של 36 שרים ו-16 סגני שרים, צריך לייצר לכולם משהו לעשות. זה התחיל בויכוח בין שני השרים של העבודה – שר הכלכלה עמיר פרץ, שרוצה שהאגף לעבודה יחזור אליו, ושר הרווחה איציק שמולי שרוצה שהאגף יישאר אצלו. לזה תוסיפו את ההחלטה (ההגיונית) להעביר למשרד החינוך את האגף למעונות יום ומשפחתונים, את זה שהמשרד לדיגיטל מתעניין באגף להכשרה טכנולוגית ואת העובדה שמשרד הפנים רוצה לנהל את נושא העובדים הזרים. בקיצור, כולם רבים מהבוקר עד הערב. פקידים ומיילים רצים מצד לצד, שרים מתדרכים אחד נגד השני והמסקנה היא שיחלקו איכשהו את "זרוע העבודה" בין כולם וכל אחד יקבל קצת.
סיכום ביניים 3 לסיפור המסובך: מרוב שברור לכולם שצריך לרכז את כל נושא החזרה לעבודה במקום אחד, הוחלט לפצל אותו בין מיליון גופים.

הבעיה המרכזית בכלכלה הישראלית היא החזרה לעבודה - במפעלים, בעסקים הקטנים ובמגזר הפרטי. בגלל שהממשלה הזו כל כך גדולה ומסורבלת, לאף אחד לא ברור מי אחראי על זה. כרגע המגמה היא לפצל את "זרוע העבודה" בין כמה משרדים ממשלתיים. משרד האוצר מנסה לתווך, אבל לא ממש מצליח. בפעם הקודמת זה לקח יותר משלוש שנים, בלי לפצל את המשרד לחלקים ועכשיו - זה ייקח הרבה יותר. הבעיה היא שהיום, יותר מתמיד, למובטלים, לבעלי העסקים ולכלכלת ישראל אין שלוש שנים לבזבז.

הממשלה בונה על זה שלא תבינו. אבל אתם חייבים להבין. כי בזמן שהחסכונות שלכם נעלמים, מה שמעסיק את הממשלה הזו הוא ג׳ובים.
סיכום סופי - מנותקים נמאסתם.