להיות מעשי ופרקטי ולהביא תועלת, אלה הם חלק מהמסרים שאנחנו מנחילים לילדים שלנו במסגרת החינוך שאולי קיבלנו מהורינו. אבל האם האי-שימושיות מזיקה כל כך? ומה קורה ליצירתיות?
עד כמה שזה נשמע פנטסטי, מעל לשני מיליארד בני אדם ברחבי העולם היו בחודשים האחרונים בסגר כזה או אחר. סצנה הזויה למדי. נסו לדמיין את כל אותם אנשי המעשה הפרקטיים שנאלצו להסתודד עם עצמם ולהתמודד עם הזמן הפנוי, בלי שום יכולת לזוז.
הַמַּעֲשִׂיּוּת היא אחת מאותן תפישות יסוד בחיים שלנו. במובן מסוים היא סוג של דת ואנשי המעשה הם כוהניה. החשיבה הפרקטית עצמה היא מכנית וסדורה ולא לוקחת שבויים בדרך. היא נקשרת תמיד לתוצאה;
אם למשל אתם צריכים לתכנן או לבצע פרויקט מסוים - תיעזרו מן הסתם בכל מה שיש לכם: ידע, ניסיון, פרקטיקה ותבונה, והכל כדי שהוא יהיה תכליתי, יביא תועלת ולא ייכשל,.
זה הרי מה שחשוב.
יש תורה פילוסופית שלמה שצמחה מסביב לנושא הזה – תּוֹעַלְתָּנוּת. התועלתנות טוענת שמה שמעניין זו התוצאה והתועלת, ולאו דווקא הערכים או האתיקה של הדברים. אבל זה ספור אחר. מה שבטוח זה שבתוך המסגרת הזאת של החשיבה המעשית והמהודקת, זו שחותרת להגיע לתוצאה השימושית ואין בלתה, התנאים לצמיחתם של רעיונות חדשים ואחרים רחוקים מלהיות אופטימליים.
בצד השני של המתרס – הצד שנראה מנוגד למעשיות, מתקיימים מושגים כמו חוסר תכלית, חוסר תועלת, ואי-שימושיות (באנגלית Uselessness). זה מרגיש כמו צד לא סימפטי להיות בו, עד כדי כך שאנחנו נוהגים לכנות אנשים לא-מעשיים, כמרחפים וכאלה שרגליהם לא על הרצפה.
ובכל זאת, למדקדקים שבינינו קל לזהות כשל יסודי בסיטואציה הזאת, שהרי מה שנראה כ-לא מעשי בעיניך, עשוי להיתפש דווקא כפרקטי בעיני האחר, וההפך. אם מקבלים את ההנחה ששימושיות יכולה להיות עניין חמקמק, עולם חדש נפתח לפנינו.
זה אולי מפתיע, אבל המנעד הקיים בין השימושי והלא שימושי עשוי להתגלות פתאום כאזור דמדומים פורה של יצירתיות.מקום שבו עשויים להופיע רעשים והפרעות ותקלות שיעשו רק טוב לתהליך החשיבה.
בצד הזה של האי-תועלת תגלו תרבות שלמה של יוזלס, או כפי שהיא מכונה לעיתים בקרב מייקרים וגיקים טכנולוגיים: סמארט אנד יוזלס. תרבות היוזלס היא ההיפך המוחלט מתרבות הת'כלס. אחד ממוצריה היותר מפורסמים היא אותה מכונה מטופשת וחסרת תועלת המכונה Leave Me Alone, שכל תכליתה היא לשבת בשקט. אתה מסיט את מתג ההדלקה ומיד מתרומם המכסה כדי לאפשר לזרוע קטנה להזיז בחזרה את המתג כדי לכבות את עצמה. וכך הלאה.
המכונה הזאת היא דוגמה כביכול לחוסר התועלת האולטימטיבי. מצוידת בעיקרון מכני פשוט ומשעשע, היא משדרת ללא הרף לאלה שמנסים להפעילה - מסר עקשן שאומר: עזבו אותי ולכו לעניינים החשובים שלכם. בין השורות,
ישנם תאורטיקנים של היצירתיות שמרבים לדבר על טכניקות כמו בהייה, וחלימה בהקיץ ואפילו שרבוט, והכל כדי למוח שלנו לשוטט לו חופשי, כמה שניתן, ללא הכוונה וקונטרול, ובעיקר - מבלי פחד להיכשל. זה כמו לצאת לציד מבלי שאתה מכיר את הדרך ומבלי שאתה יודע מה אתה הולך לצוד. אם אתם ברי מזל, אומרים חוקרי היצירתיות, באופן הזה יש מצב שאולי תעלו בחיקכם משהו מעניין ומפתיע.
אז למה שלא תנסו גם אתם, מידי פעם, ואולי דווקא עכשיו, להרפות ולהשתחרר מאותה חוקיות מעשית שמבקשת סדר ומטרה. אולי דווקא אז יקרה משהו?
חזרה
