הכלים שיהפכו אתכם למורים בלתי נשכחים

פרנק סמית' הוא פרופסור לחינוך באוניברסיטת ויקטוריה, קולומביה הבריטית

איך גורמים לתלמידים להתחבר לכתיבה וקריאה ולמה מבנה הלמידה הקלאסי בבית הספר עשוי לחסל את ההזדמנות לצרף את הילדים למועדון הכתיבה והקריאה?

מלאכת הכתיבה היא מלאכה שדורשת משאבים ענקיים של ידע, בתחום, שלמעשה אי אפשר ללמוד אותו בהרצאות, בתרגילים, בקריאת ספרים או בהתנסות מעשית. זו מלאכה הרבה יותר מורכבת, שדורשת הרבה יותר ידע והתמחות ממה שאפשר לדמיין. רק מעט מהידע הזה אפשר לרכוש דרך השכלה פורמלית.

אחת הדוגמאות לכך היא שיש מאות כלים לשיפור ותיקון האיות, ועדין, בגלל שיש כל כך הרבה חלופות ויוצאים מהכלל, רק בחלק מסוים מהמקרים, הכלים האלה יצליחו לעזור לנו.
סוגים שונים של טקסטים נראים ומתנהגים אחרת לגמרי. מכתבים, דיווחי עיתונות, מאמרים, סיפורים קצרים או שירה, לא יכולים להיראות דומים זה לזה. לכל אחד מהם חוקים משלו. אז איך בכל זאת לומדים טקסטים?

כשמדובר בכתיבה, הלמידה ברובה היא לא למידה מודעת. היא מתרחשת בהתחלה בתור פעוטות, שלומדים מהוריהם ומהדמויות האחרות בחייהם את אוצר המילים שמלווה אותם בתחילת חייהם. פעוטות לומדים דקדוק ויודעים להבחין בדקויות בשפה באופן שקשה להאמין.

בתחילת חייהם, הילדים מחכים את ההורים ומדברים כמוהם, בשלב מאוחר יותר, הם מתחילים כמו שאר בני גילם, ובהמשך הדרך – הילדים לומדים לדבר כמו כמו דמויות שהם מעריצים או אוהבים מתחום הבידור או הספורט. זו למידה מתוך מעורבות ושיתוף פעולה עם אנשים אחרים. גם למידת הטקסטים לא יכולה להיות למידה פאסיבית בלבד והיא דורשת שיתוף פעולה ומעורבות של המורות והמורים שידריכו את הילדים לכתוב מתוך אהבה לכתיבה.

מהו התפקיד של המורות והמורים במלאכת הכתיבה?
לצוות ההוראה יש שני תפקידים עיקריים בהדרכת הילדים לקריאה וכתיבה. הם צריכים להציג לילדים את היתרונות של החברות במועדון הכותבים והקוראים ולעשות את המקסימום כדי שהילדים יבחרו להצטרף אליו. איך? כדאי להתחיל ולדאוג להשיג חומרי קריאה שהתלמידים יוכלו להזדהות עם הכותבים שלהם. כבר מגיל צעיר, כדאי לסייע לילדים להרגיש כמו קוראים וכותבים, גם לפני שיש להם את היכולת לקרוא ולכתוב.

בהתחלה, קוראים באוזניהם. בשלב מאוחר יותר קוראים יחד איתם, ולבסוף מעודדים אותם לקרוא בעצמם, אפילו בקבוצות קריאה משותפות. הנקודה החשובה היא להפוך את הקריאה לפעילות טבעית ועדיף שהיוזמה תבוא מכיוון הילד ותכוון למטרות שלו. זו יכולה להיות קריאה של סיפור, עיתון או אפילו תפריט במסעדה. כל מה שעשוי לעניין ולעודד קריאה.

עוד לפני שהם יודעים לכתוב מילה, אפשר להכניס את הילדים למקומו ולנקודת מבטו של המחבר ולאפשר להם לראות את עצמם כמחברים. תפקיד המורה לא מסתכם רק בהתייחסות לפיסוק, לאיות, לדקדוק ולשיפור כתב היד. המורה צריך להנחות את הילדים איך לגשת למלאכת הכתיבה ועודד את התלמידים לרצות לכתוב ברמה המהותית ולא רק ברמה הדקדוקית.

כדאי לשאול את התלמיד על מה היה רוצה לכתוב. סביר להניח שבהתחלה המורה יתקל בתשובה: "לא יודע". אבל מכאן כדאי לעודד את התלמיד לתשובה ולהציע רעיונות: היית רוצה לכתוב על אסטרונאוט? תנין? על מכשפה רעה? על בייסבול? מכאן הילד יוכל להוביל ולקבל את ההחלטות והמורה יכתוב את הסיפור, תוך שיתוף פעולה צמוד, כך שהילד ירגיש שהוא זה שאחראי לכל מילה ומילה בסיפור שמתהווה. המורה צריך להראות לילד שהכתיבה היא פעולה כדאית, אפשרית ומעניינת. חשוב להגיד שמורים שאינם חברים במועדון הכתיבה והקריאה, בטח לא יצליחו לצרף אליו חברים חדשים.

מכשול נוסף בדרכו של הילד לקריאה וכתיבה הוא בתי הספר עצמם. הבעיה היא שרוב הזמן הם לא מהווים מקום טוב עבור התלמידים להתחבר לקריאה וכתיבה, בגלל האילוצים שמסביב. מבנה ומהות בית הספר לא מעודדים שיתוף פעולה. גישה שפועלת לפי תכנית לימודית עשויה לצמק את הקריאה והכתיבה לעיסוקים בסוגיות הקטנות של הכתיבה ולחזרות קבועות על אותן תבניות, מה שמשאיר בסופו של דבר מעט זמן לעיסוק בכתיבה משמעותית.

השינון, הלימוד והתרגול בעל פה השתלטו בעוצמה רבה על הקריאה והכתיבה במסגרת בית הספר, עד שמורות ומורים מאבדים כל קשר עם המטרה המקורית של הכתיבה והקריאה. יש כל כך הרבה פעילויות שאפשר לבצע, שמכילות בתוכן קריאה וכתיבה ולעולם לא יוכלו להתבצע במסגרת יום לימודים טיפוסי אחד. למשל: קריאת ספרים, קריאת שירים, קריאת בדיחות, עיתונים, הוראות, מכתבים, מדריכי טיולים, מדריכים אחרים, יומנים, כרזות.

אז איך, למרות אילוצי בית ספר – מורות ומורים יכולים לעודד את הילדים לקרוא ולכתוב כמה שיותר?
נתחיל ברעיון המבורך לשחרר את התלמידים מעול הציונים וההערכות ולהזכיר להם שהכתיבה לא נעשית למטרות מנהלתיות, ארגוניות או פוליטיות. ציונים מעולם לא לימדו סופרים דבר. הדקדקנות שנועדה לתקן את הכתיבה, דווקא היא זו שעשויה לחסל אותה. צריך קודם כל – ללמד את הילדים לכתוב מאהבת הכתיבה והקריאה ולא מתוך הצורך לכתוב בצורה תקינה שעומדת בסטנדרטים המקובלים.