אוסף חברת החשמל

טסטר עשוי עץ לבדיקת זרם חשמל של עובדי חברת החשמל, נוצר בסביבות שנות ה-20 של המאה ה-20 . הטסטר מורכב משני חלקים: חלק עשוי עץ שבו אוחזים וחלק שמורכב מעץ שאליו מחובר חוט חשמל מצופה גומי לבן. לחלק שבו אוחזים מורכבת לוחית מתכת שעוטפת חלק מהעץ. במרכז הלוחית חור, אליו הייתה מורכבת נורה שהיום חסרה. כדי לבדוק אם יש זרם חשמלי היו מחברים את קצה חוט החשמל למקור הזרם. אם הנורה הייתה דולקת אז זה סימן שיש זרם.

מפתח מתחנת השנאהמפתח מתחנות השנאה (טרנספורמציה) החשמל, תל אביב 1923, P.E.C.מפתח שהובא בשנת 1999 ע"י עמי גילבוע ביחד עם המנעול המתאים לו IEC.941.2021.2. בפתק המצורף מציין גילבוע שזהו מפתח מס׳ 1, משנת 1923 של ה- P.E.C ראשי התיבות של PALESTINE ELECTRIC CORPORATION ששימש לפתיחת 5 תחנות הטרנספורמציה הראשונות של חברת החשמל בתל אביב. עוד הוא מוסיף שהפריטים נתרמו ע"י הפנסיונר משה בן נון מרחוב הידיד 13, גבעתיים, לארכיון ומוזיאון חברת החשמל. בצד א׳ של המפתח, בחלקו העליון, העשוי מתכת כסופה, חרותות האותיות "PEC". בצד ב׳, בחלקו העליון של המפתח, חרות המספר"1".

מד התנגדות הנו מכשיר מדידה, תוצרת חברת MEGGER- מגר. המכשיר נמצא בתוך קופסת עץ. את המכשיר לא ניתן לראות למעט את מד המדידה שהמכסה שלו נפתח. במד יש שנתות ומחוג. על המכסה לוגו היצרן MEGGER, ומתחת ללוגו טקסט אודות המכשיר. צורת קופסת העץ היא מלבנית.בחלק העליון יש ידית נשיאה שעשויה עור, בצבע חום.הרצועה קרועה מעט, ומצופה חלקית באיזולירבנד שחור.הידית מחוברת לקופסת העץ בעזרת שני תפסי מתכת, שאחד מהם מאפשר ניתוק של הידית לצורך פתיחת המכסה.בדופן הארוכה של הקופסה יש שקע, וליד השקע כתוב בצבע לבן: ״ב"מ 367א״.בדופן הארוכה, שממול, יש שלושה גופי מתכת עגולים שבקצה כל אחד מהם בורג מתכת עגול, באחד מהם גוף שבור ובורג חסר. בדופן הקצרה מודבקת מדבקה כתומה שעליה כתוב המספר ״67״. בדופן הקצרה, שממול, מנואלה ידנית.

המחאה בנקאית של חברת החשמל לבנק ברקליס, על סך 100 לירות שטרלינג, חתומה ע"י פנחס רוטנברג. ההמחאה עשויה נייר בצבע קרם ובראשה מודפס: "THE PALESTINE ELECTRIC CORPORATION LTD" במרכז ההמחאה מופיעה בהדפסה השורה הבאה:“BARCLAYS BANK (DOMINION, COLOMIALAND OVERSEAS)״GRACECHURCH STREET, LONDON 29 בצד ימין חתימתו של פנחס רוטנברג, כמנהל, ועוד חתימה של מזכיר או מזכירה. בצד ימין סמל אובלי מכחול מוטבע בנייר, ומצד שמאל 3 סמלים בשחור. בגב ההמחאה מודפס בסגול החותמת: "FOR THE NATIONAL BANK OF SCOTLAND LIMITE" וחתימת יד. תאריך ההמחאה הוא 3 בדצמבר 1934. ההמחאה נרכשה ע"י חברת החשמל ב-02/06/2021 תמורת 1200 ₪. הרכישה בוצעה עמיד זאהר.

הרושמה שימשה להטבעת חותמות של חברת החשמל, במשרדיה. גוף הרושמה עשוי ממתכת בצבע שחור ועליו עיטורי פרחים וזהב. ידית הרושמה עשויה מעץ. בחלקה האחורי התחתון, מחוברת בשני ניטים, לוחית אובאלית ועליה הכתובתjordan & sons limited 116-118 chancery lane LONDON w.c. החותמת עצמה מעוגלת ובעיגול החיצוני שלה מופיע הכיתוב:״the Palestine electric corporation limited״, וכתובת בערבית. בתוך העיגול הפנימי כתוב: חברת החשמל לארץ ישראל בע"מ.החותמת מוטבעת על נייר והאותיות בולטות. בתחתית הבסיס מדבקה אדומה ועליה המספר ״27״.

ציור מיניאטורי על לוחית זכוכית שקופה, משנות ה 30-40 של המאה ה-20. לצד הציור, יש עוד 34 לוחיות מצוירות, כשכל אחת קיבלה מספר משלה. ע"פ המידע הכתוב ע"י האמן בשולי הציור, המופיע בארבע מבין הלוחיות, ובהתאם למידע כללי מאתרי האינטרנט, הוכן הסיכום הקצר הבא: שכונת "קריית חשמל " נהגתה ע"י פנחס רוטנברג כדי לשמש כשכונה קהילתית בה יתגוררו עובדי חברת החשמל ממרחב צפון - מפעילי תחנות, פקידי החברה, מהנדסיה ומנהליה. האדריכל המתכנן היה שמואל רוזוב. בשכונה התגוררו כ-300 תושבים והיא נמצאת בקריית חיים של היום. השכונה הוקמה בעיצומה של תקופת המאורעות 1936-39. כיתובים מארבעת הציורים שופכים אור על תקופת יצירתם, וכך כתוב: "שכונת פקידי חברת החשמל, המגרשים, מתנת ההנהלה" "ועדת פיל "300 "מארץ ישראל עבור בדיקה נוספת 10 לארץ ישראל, עבור שימוש בלתי חוקי בחשמל". על אחד הציורים מצוין השם "יצחק לם", וכפי הנלמד, יצחק לם, עובד חברת החשמל ישראל, הוא האמן. נראה שכהשראה לנושאי הציורים שימשו הווי השכונה וההתרחשויות הפוליטיות. חלקם קריקטורות של ממש וחלקם דיוקנאות של גברים. הציור מורכב משתי לוחיות זכוכית שקופה ריבועיות. על אחת צויר הציור והשנייה מכסה עליה, כשנייר שחור המודבק בשוליים מחבר בין שתי הלוחיות. הציור עצמו הוא בקו דקיק שחור שצויר בציפורן דקה. הציור הוא למעשה קריקטורה של פני גבר. בפרופיל שלו רעמה וגוף אריה בצבע צהוב, ומפיו יוצאים שני ברקים בשחור המכוונים לדמות אדם מבוהל, וטלף אחד מונח על מכשיר טלפון. בחלק העליון של הציור כתוב : ״מא"י בדיקה נוספת 10 לא"י עבור שימוש בלתי חוקי בחשמל״. ככל הנראה כוונה הקריקטורה כלפי חברת החשמל ותעריפיה, כשהשימוש בראשי התיבות לא"י" ומא"י - מיל ארצישראלי ולירה ארצישראלית, מסגיר את השנים של טרם קום המדינה.

כרטיס עובד בחברת חשמל משנת 1946 מורכב משני חלקים: דף נייר בצבע קרם וכריכת קרטון שעוטפת את הנייר. על הכרטיס טקסט וכמו כן תמונת פספורט בצבע שחור לבן, שמשודכת לנייר בסיכת שדכן משרדי. הטקסט אודות בעל הכרטיס מולא בכתב יד בעט בצבע שחור. על הכרטיס מופיע הטקסט: "חברת החשמל לארץ-ישראל בע"מ. תעודת זהות. מר איזנברג שלום. עובד בחברה בתור פקיד. תעודה זו כוחה יפה עד יום 31.12.1946. תאריך 8.1.1946. רק לשימוש בעבודה". לצד התמונה מוחתמת חותמת של מנהל מחלקת הפרסונל. שם המנהל אינו ברור. כל הטקסט מופיע גם בשפה האנגלית ובערבית גם כן.

נורת קיר בבניין רוטנברג, שבתחנת הכוח חיפה, ממוקמת במבואה לחדר הישיבות בקומה השלישית, מימין לדלת הכניסה הראשית. מימין נמצאת מנורה נוספת IEC.1512.2021. המנורה מחוברת לזרוע שיוצאת ממעמד. שניהם עשויים עץ בצבע שחור, עם ברגי מתכת. המעמד מחובר בברגים לבסיס מלבני מעץ בצבע חום כהה, שמחובר לקיר באופן שאינו נראה. המנורה עצמה עשויה מתכת מוזהבת והיא פונה לתקרה (LIGHT UP). חוטי החשמל אינם נראים מהזוית בה אנו מסתכלים על המנורה. מנורה זו ותאומתה מצד שמאל לדלת, היו בבניין בעת שיפוץ בשנת 1998. לא ידוע זמן מדויק. גופי התאורה בחדר הישיבות עצמו שוחזרו בהתאם לזוג המנורות הללו.

תצלום שהוא העתק ציור שבו נראה הברון אדמונד דה רוטשילד.התצלום הוא בשחור לבן, של ציור שצייר א. שמידט ב- 1960 ובו נראה דיוקנו של הברון אדמונד דה רוטשילד יושב בכורסה, לבוש חליפה בת שלושה חלקים, וענוב בפפיון. מיקום הציור המקורי לא ידוע. בפינה השמאלית התחתונה מופיעה חתימת הצייר בשחור: "א. שמידט חיפה 60". עוד בפינה השמאלית התחתונה, נראית בתוך התצלום כחלק מהציור, הדפסה בה כתוב: "הרמן שטרוק תרצ"ו - 1937 HERMANN STRUCK". אין לנו הסבר לכך. התמונה נתונה בתוך מסגרת זהה לזו של IEC.1508, 1510.2021, אלו הם דיוקניהם של פנחס רוטנברג והלורד רדינג. זוהי מסגרת עץ רחבה בצבע חום כהה. בתחתית הצלע התחתונה מודבקת לוחית מתכת מוזהבת ועליה מודפס בשחור: "הברון אדמונד דה רוטשילד". ככל הנראה, התמונות הללו היו בחדר הישיבות ששופץ בשנות ה- 60, ונותרו מאז.

מבדד ממגדל המים 14 משנת 1924. צמד מבדדים מחומר לא מזוהה בצבע אפור, מורכבים על כן ברזל. המבדדים גליליים ובראשם חריצי הברגה. באחד המבדדים שקע ובו פיסת מתכת עגולה, ואילו בשני - חריצי ההברגה שבורים בחלקם, בראשו שקע עם שני חורים, ובמרכז השקע דפוס חותמת בעיגול וכיתוב בתבליט "CPO 45". שני המבדדים מחוברים למתקן דמויי אֵסֶל עשוי ברזל חלוד, במרכז המתקן לוח מתכת מלבני המחובר למתקן בבורג אפור וחלוד. על הלוח המלבני מודבק פתק נייר לבן ,עליו כיתוב בעט בצבע כחול בכתב-יד: ״משענת למבדדים כפולה + מבדדים״.

הקופסה יוצרה על ידי יעקב עולמי, שנפל בשבי בנהריים. זו קופסה מלבנית עשויה פח, שאליה מחובר בשני צירים מכסה מפח, שבחלקו הקדמי מנגנון נעילה.בצידה הפנימי של הקופסה, אפשר למצוא מדבקה מלבנית לבנה, שעליה רשום בעפרון: ״קופסה זו נעשתה בעבודת יד ע"י עובד חברת החשמל - יעקב עולמי ז"ל, אגרונום של נהריים שנפל בשבי ב-1948.״ על מדבקה מלבנית לבנה נוספת אפשר למצוא את הכיתוב הבא:״תרומת רות בקר (עולמי) - חברת קיבוץ יזרעאל.״ גם אימה של רות - שרה עולמי ז"ל נפלה בשבי. הקופסה הוכנה מקופסת ביסקוויטים של הצבא הבריטי משנת 1928, שקיבלו השבויים לאכול. בגלל הטעם הרע של הביסקוויטים – העדיפו השבויים להשתמש בתוכן הקופסה כחומר בעירה לתנור. הקופסה הובאה לארכיון חברת החשמל על ידי עמי גלבוע.

זוג הסנדלים, שמיועד לטיפוס על עמודי חשמל עשויים עץ.הסנדלים עשויים ממתכת ועור, והם יוצרו בארץ במיוחד עבור חברת החשמל. כל סנדל עשוי ממסגרת מתכת צבועה בשחור, שאליה מחוברות שלוש רצועות עור חומות עם שני אבזמי מתכת. הן תפורות ומחוברות בניטים ממתכת, שעליהם אפשר לראות קורוזיה ירוקה – סמל לזמן שחלף. רצועות העור נרכסו מעל נעלו של המטפס. בשני קצוות מסגרת המתכת המתעגלת כחצי סהר – מצויים חודים. החודים האלו ננעצו בעמוד העץ, ובעזרתם טיפס העובד במעלה העמוד. על חלקה התחתון והשטוח של המסגרת מדבקה ירוקה קטנה ועליה מודפס בלבן שמה של החברה המייצרת - "היוצר בע"מ״. הסנדלים הובאו ע"י עמי גילבוע בשנת 1999.

המפתח הוא מפתח מס׳ 46 של חברת חשמל. המפתח משנת 1941 עשוי מתכת בצבע זהוב והוא שימש את מחלקת ההשגחה לפתיחה ונעילה של תחנות השנאה (טרנספורמציה). בחלקו העליון העגול של המפתח חרותים ראשי התיבות P.E.C, שמייצגים את שמה של חברת החשמל בימי המנדט - Palestine Electric Corporation. באותו העיגול חריתה מאוחרת של המספר 46, ושן המפתח שבורה. למפתח מצורף גם מסמך ההצהרה הרשמי משנת 1941, שהודפס במכונת כתיבה ובעליו נדרש לחתום עליו. כותרת מסמך ההצהרה ״הצהרה 46 – תחנת הכח תל-אביב״, וזהו תוכן ההצהרה:״הנני מצהיר בזה שקיבלתי מפתח לתחנות הטרנספורמציה ביפו-תל אביב מס. 46, ומתחייב בזה להשתמש בו רק לצרכי עבודה ולא למסור אותו לאיש אחר בלי רשות מנהל המחלקה. עלי לשמור את המפתח לבל יאבד ולהחזיקו תמיד אצלי או במקום סגור ובטוח. תאריך ההצהרה – ה-4 ביוני 1941, ועל המסמך מופיע כיתוב בכתב יד בדיו אדומה: ״נשבר״ – 5 במרץ 1951.על הכיתוב המודפס מופיע גם סימן X בצבע אדום ומופיעה האות I המספור I/46/28. המשמעות היא שמפתח מספר 46 הוצא בשנת 1941 על ידי אדם שחתימתו מופיעה בעט, אבל שמו לא ידוע לנו. הפריטים נאספו בשנת 2004 והובאו לארכיון חברת החשמל על ידי עמי גלבוע.

בדור שבו עמודי החשמל היו עשויים עץ – נדרש מכשיר לבדיקת ריקבון. החלק הרקוב של עמוד החשמל נמצא בדרך כלל בחלק שמתחת לפני האדמה, ומדי שש שנים נהגו לבצע בדיקה תקופתית. במסגרת הבדיקה – התבצעה חפירה של 20 סנטימטרים מתחת לקו המדרכה ואז בוצע קידוח אלכסוני בעמוד, כדי להגיע לליבה שלו ולבדוק את הריקבון. מכשיר בדיקת הריקבון הוא משנות ה-20 ומתוצרת שבדיה. הוא מורכב משלושה חלקים: צינור מתכת בצבע אדום, גליל מתכת שמושחל לתוכו ואליו מושחל מעין "יעה״ ארוך ממתכת, שאמור לאסוף את החומר. במרכזו של צינור המתכת האדום יש חלק בולט יותר עם שני חלונות מרובעים. בצידו השני של הצינור מוטבע שם היצרן DJOS 3 ומתחת לו מצוין Sweden - המדינה בה יוצר המכשיר . גליל המתכת כסוף. הוא מלבני בחלקו העליון, וכתובים עליו שם החברה, ארץ היצור, הספרה 3 והמספר 472. על חלקו התחתון של גליל המתכת סימני הברגה כמו בבורג. ״היעה״, פס המתכת – קעור לכל אורכו. חלקו העליון עגול ומחוברת אליו טבעת. בתחתית החלק העליון סימני הברגה שמתאימים לאלו שבצינור האדום. שלושת החלקים מתחברים יחד למרכיב גלילי מתכתי, שאליו מחוברת טבעת מתכת דקה.

מכשיר למדידת מהירות זרימת מים הנתון בתוך קופסת עץ.מכשיר המדידה עשוי מתכת כסופה. חמישה החלקים של המכשיר נמצאים מפורקים בקופסה ואנחנו לא יודעים איך נראה המכשיר כשהוא מורכב. אל המכשיר צורף פתק על ניר פרגמנט שקוף ובו בכתב יד: "מד מהירות זרימת מים".

המנעול שימש בשנות ה-20 של המאה ה-20 את חברת החשמל. תפקידו היה לנעול את ידית המנתק של המתח הגבוה, כדי למנוע הפעלה אקראית ולוודא שהתפעול ייעשה ע"י מורשים בלבד. כל בעל מפתח נבחן לתפקידו והמפתחות מוספרו במספרים סידוריים. המנעול ריבועי, מתעגל בשני צדדיו בצבע חום כהה. בשני צידי המנעול אפשר לראות במרכז תבליט של האותיות PEC – אותיות שם חברת החשמל בימי המנדט - Palestine Electric Corporation ומסביבן טבעת בתבליט שטוח ועליה בחריתה הכיתוב ״Made in England for״. במשטח העליון של המנעול – אפשר לראות חריתה של הסימון D1 ובחלקו העליון של המנעול – צינור המתכת האליפטי שמשמש לנעילה. המפתח בצבע כסף ובחזיתו כתוב בעברית את שם החברה והכתובת - ״א. ולט, רחוב ליבונטין 2״. מסביב לחור העגול שבראשו – כתוב Made in England, בגב המפתח חרותה האות D ובתחתית מופיע בתבליט הסימן 1A. המנעול והמפתח הובאו ע"י עמי גלבוע בשנת 2004 וכך כתב בפתק המצורף: ״המנעול יוצר באנגליה במיוחד עבור חברת החשמל. המנעול תקין ושימש בשנות ה- 20 עד ה-60 של המאה ה- 20. המנעול נקרא פאץ׳. הפריט נתרם על ידי מורדכי גולדשטיין.

שעון גדול מעץ שהיה מונח על שידה או שולחן. השעון אובלי בחלקו העליון עם בסיס שטוח, והוא עשוי עץ חום כהה עם ציפוי לכה. הדעה הרווחת היא ששעון זה שימש את פנחס רוטנברג במשרדו, אך לא מצאנו לדעה זו כל סימוכין. בחזית השעון - לוח ספרות עגול עשוי מתכת בצבע כסף, שמציג את הספרות מ-1 עד 12 וזוג מחוגים. לשעון מעין "מכסה" שנע על צירו ממתכת כסופה כמו לוח הספרות, עם אפשרות נעילה. ככל הנראה היתה זכוכית בתוך המסגרת והמכסה סגר על השעון כדי למנוע ממנו אבק. בגב השעון - דלת קטנה, שנעה על שני צירי מתכת ולה ידית ממתכת בצורת טבעת, שמסתובבת ויכולה לנעול את הדלת. מאחורי הדלת מנגנון השעון ממתכת מוזהבת, עשוי פליז ככל הנראה. בנפרד מהמנגנון, ישנו חלק עגול שחלקו העליון בזהב מבריק. על הדלת בחלקה הפנימי - מדבקה לבנה ועליה ציור של שעון יד, שעל רצועתו כתוב שם החנות שבה, ככל הנראה, נרכש השעות - זילביגר. מתחת לשעון מוצג שם החנות באנגלית יחד עם הכתובת ״חיפה – רח׳ יפו מול המרכז המסחרי החדש״. משמאל לדלת השעון מודבקת תווית מתכת כסופה ועליה בחריתה אותיות בצבע שחור ״חברת החשמל לישראל והמספר 981. בדופן השעון מימין שתי טביעות עגולות של חותמת לא ברורה ולידן בחריתה המספר 143 ובדופן משמאל – טביעה עגולה כמו אלו מימין. במרכזו של בסיס השעון 4 ברגים, שמחברים את המנגנון. בארבע הפינות – רגליים שטוחות. האחת מהן משוחררת.

המצלמה עשויה מתכת, צבועה בצבע שחור וכוללת עדשות זכוכית.בחזית המצלמה עדשה מרכזית ועדשה קטנטנה. חזית המצלמה עשויה מלוח מתכת, שבו משובצות העדשות, ומאחוריו, מחוברים ארבעה צירים בחלק העליון וארבעה בחלקו בתחתון. הצירים מניעים את חזית המצלמה על עדשותיה קדימה למרחק של כחמישה סנטימטרים. אל העדשה מתחבר מעין כיס דמוי אקורדיון עשוי עור, שבנוי כדי להימתח ולהתכווץ לפי הצורך. לצד העדשה המרכזית צמודה לוחית מתכת בעזרת שלושה ברגים, ועליה כתוב הסימון "BT 50 25" יחד עם אותיות נוספות שהזמן הטביע בהן את חותמו. על הדופן התחתונה של המצלמה מופיעה בתבליט הכתובת Vest Pocket Kodak. בצד השמאלי של גב המצלמה מוצמדת לוחית מתכת בשני ברגים קטנים ועליה חרותה כתובת שלא ניתנת לקריאה. בגב העדשה מופיע ציון של שנים שבהן נרשם הפטנט, החל מהשבעה בספטמבר 1909 והאחרון – בשמונה בנובמבר 1921. בנוסף אליהם מוצג בבירור הכיתוב Made in Toronto Canada. לצד המצלמה נמצא סרט הצילום של המצלמה, שצבעו החיצוני אדום, צהוב ושחור, ועליו כתוב בין היתר שם המוצר Kodak Verichrome Pan 127 Film. למצלמה צורף דף שהודפס במכונת כתיבה ע"י אהרון אסא, גימלאי משדרות מוריה בחיפה, שעבד בתחנות המשנה - דרום. בדף מצוין שהמצלמה היא מצלמתו של פנחס רוטנברג. המצלמה נמסרה לידיו של פסח ינאי, שהיה נהגו של רוטנברג. בנו של ינאי ביקש למכור את המצלמה, הדבר גונב לאזניו של אהרון אסא והוא רכש ממנו את המצלמה בתמורה למצלמה חדשה. כיום המצלמה מצוייה בתוך קופסה מפלסטיק דמוי עור, שאינה הקופסה המקורית. על הדופן האחורית שלה מדבקה לבנה ועליה בכתב ובטוש ירוק 9/122. בפינה השמאלית התחתונה של אותה דופן מופיע הכיתוב A.ASSA.

בחלקו העליון של הפלס - לוחית מתכת המקובעת לגוף הפלס באמצעות שני ניטים. במרכז הלוחית - חלונית שדרכה ניתן לראות את בועת הפילוס הנעה בתוך צינור עשוי זכוכית שקופה. לצד לוחית המתכת, מקובע לגוף הפלס עיגול מתכת באמצעות שני ניטים. בחזית הפלס נמצאת החלונית, שדרכה אפשר לראות את בועת הפילוס הנעה בצינור הזכוכית, ומתחת לחלונית שקע אחיזה. מימינו של השקע - חלון עגול מוקף בפס מתחת ובו צינורית זכוכית. החלון מחופה בזכוכית שקופה ונמצא משני צידי הפלס. בחלקו העליון של גב הפלס - חלונית מלבנית מחופה בזכוכית אטומה שלא מאפשרת לראות דרכה את הבועה. מתחת לחלונית שקע לאחיזה נמצאות פתקיות בצבע כתום, שמציינות "פלס מים 1938" ו-"מחוז הצפון אסף", וכן פתקית בצבע כתום שעליה המספר 152. אסף, כנראה עובד חברת החשמל, ליקט מספר חפצים במסגרת יוזמה פרטית, וכתב עליהם את שמו.