ביסים של ידע

בשנים האחרונות נחשפנו כולנו לעולם האימוג׳ים המתפתח. בעוד שיש ביקורת נגדם ונגד ההשפעה שלהם על התקשורת שלנו, כדאי להבין רגע מאיפה הם באים ואיך הם יכולים בכל זאת לשרת אותנו.

אומרים שתמונה שווה אלף מילים, ובדיוק כמו תמונה טובה, אימוג'י יכול לחסוך כמות דומה של אותיות. אימוג'ים מצליחים להעביר מסר שטקסט רגיל לא יכול ויכולים למנף את התוכן שלו.

האימוג'ים הגיעו אלינו מהקומיקס היפני והם מבטאים רגש בתקשורת הדיגיטלית. אימוג׳ים מייצגים תקשורת לא רשמיים, הם אישיים ומוסיפים הומור לשיחה דיגיטלית, שבה אי אפשר לראות את שפת הגוף שלנו. בסביבה עסקית הם מציעים הזדמנות לפתור מחסומים בתקשורת רשמית וליצור מימד אישי לשיחה.

מה הערך המוסף של אימוג׳ים בסביבת העבודה שלנו?

• יתרון ראשון הוא שהאימוג׳ים מושכים את העין, מדגישים מסר חשוב ומכניסים "נשמה" לתקשורת שלכם. הוכח שאימוג׳ים מגבירים את המעורבות של הקהל והשימוש בהם יכול לשפר את תדמית המותג שלכם.
  
  
• יתרון שני הוא שהאימוג׳ים מראים כנות. מאחר שהם נחשבים לביטוי כן של מה שאנחנו מרכיבים, הם עוזרים בבניית קשרים עם לקוחות ועם הסביבה. כשהשימוש נעשה בהקשר נכון, אימוג׳י ישבור את הקרח ויספק תחושה שאנחנו נגישים.
  
  
• בנוסף, האימוג׳ים מוסיפים יחס אישי – יותר מדיי רשמיות עשויה ליצור ריחוק. אימוג'ים עוזרים לבנות מערכות יחסים וליצור תחושת קהילתית ואוירה חיובית עם העמיתים לעבודה.

לצד היתרונות, חשוב שנהיה מודעים גם לחסרונות של אימוג'י במקום העבודה. על אף הזמינות שלהם – לא יש מצבים שבהם דווקא כדאי להמנע מהשימוש בהם.

הנה כמה חששות בנושא:

• חסרון אחד הוא שאימוג׳ים עלולים לגרום לכם להראות פחות מקצועיים – שימוש לא במקום עשוי לפגוע במוניטין המקצועי שלכם כמומחים. במיילים מקצועיים, עדיף לוותר על האימוג׳ים, כדי לשדר רצינות ומקצועיות.
  
  
• חסרון שני הוא שהאימוג׳ים הם לא אוניברסליים – גם אימוג'י שנראה לנו מתאים לאותו רגע, לא תמיד עובד כמו שחשבנו. אנשים מביאים את החוויה האישית שלהם בפירוש של אימוג'י. לדוגמה, אימוג'י עם פנים אדומות יכול להיראות לאדם אחד כועס, ולאחר נבוך. הפער עלול לגרום לבלבול ונתק בתקשורת.

בשנים האחרונות עסקים החלו לשלב אימוג'ים במסגרת התקשורת השיווקית, כשאלו תואמים את המסר והמותג. מחקרים מראים שבקמפיין דיוור, למשל, השימוש בהם יגדיל את שיעורי הפתיחה של מיילים. גם בתקשורת הפנים ארגונית - השימוש באימוג׳ים הופך נפוץ יותר. לא רק בגלל שדור המילניום תופס אחוז משמעותי מכוח העבודה, אלא גם בזכות המגמה לאמץ אינטראקציות אנושיות יותר בסביבת עבודה. במקום עבודה רשמי פחות - סביר להניח שתמצאו את האימוג'ים מקובלים יותר.

יחד עם זאת, חשוב להכיר את הקהל, קהל מבוגר יותר או שמרן יכול לצפות לתקשורת יותר מסורתית. כדאי לשמור את השימוש באימוג׳ים לתקשורת עם אנשים שאתם מכירים. גם כשמדובר על שליחת הודעות לבוסית - אם אין לכם עדיין מערכת יחסים נוחה, כדאי להימנע מכל דבר שעלול להרחיק אותו. מעל הכל. דגש נוסף הוא שחשוב להמנע משימוש באימוג'ים שאתם לא בטוחים מה המשמעות שלהם. כדאי להוסיף את האימוג׳י בנוסף למילים ולא במקומם.

הוספה של אימוג'י תוסיף רגש לשיחות ותעזור בהבנת הטון שבו הדברים נאמרים וביצירת שיחות משמעותיות יותר, אבל כדאי להשאיר אותם לתקשורת הלא פורמלית.

ב- 1985 יצא לאור ספרו של אדוארד דה בונו שמציג את מתודולוגיית החשיבה של ששת הכובעים, כאמצעי לקבלת החלטות. צורת החשיבה שמציע דה בונו מציעה מודל חשיבה ממספר זויות שונות ויכול לעזור במציאת רעיונות חדשניים או חשיבה על פתרונות חדשניים לבעיות. אז לפני שאתם יוצאים לדרך עם היוזמה החדשה שלכם או הפרויקט הבא, כדאי שתחבשו את ששת כובעי החשיבה הבאים:

מתחילים בכובע החשיבה הלבן:
הכובע הלבן מייצג גישה של בילוש, איסוף, ארגון וניתוח מידע, באופן אובייקטיבי וענייני ככל האפשר.
השאלות שכדאי לשאול בתהליך כזה הן לדוגמה:
- מה אתם יודעים על הבעיה, הסוגיה או הרעיון?
- מה אתם לא יודעים?
- לאיזה מידע נוסף אתם זקוקים כדי לפתור את הבעיה?

הכובע השני הוא הכובע הצהוב:
הכובע הצהוב מייצג חשיבה אופטימית ונלהבת ומציע לחפש את ההזדמנות בבעיות וסיטואציות מורכבות.
השאלות שהכובע הצהוב מציע לשאול הן:
- מהי הדרך הכי טובה לגשת לבעיה?
- מה אפשר לעשות כדי לגרום לדברים להצליח?
- ואיך אפשר להוציא את המיטב מסיטואציה לא מיטבית?

הכובע השחור מציע בדיוק את ההיפך:
הכובע השחור מייצג את כל מה שעשוי להשתבש בדרך - את החולשות, הסכנות והבעיות. המטרה של החשיבה הזו היא לאתר את המשאבים שתזדקקו להם כדי להגשים את המטרה שלכם, מתוך הבנה שצפויים מכשולים בדרך. השאלות של הכובע השחור הן:
- איך הרעיון הזה עשוי להיכשל?
- מה הפגם המרכזי ברעיון הזה שיכול להביא לכישלונו?
- מהם הסיכונים האפשריים ומה ההשלכות שלהם?
- והאם יש לנו את המשאבים, הכישורים והיכולת לגרום לרעיון הזה להצליח?

בואו נכיר את הכובע האדום:
הכובע האדום נועד לחשיבה אינטואיטיבית. כשאתם חובשים את הכובע האדום – הגישה שלכם צריכה להיות פתוחה ככל שאתם יכולים, רציונאלית פחות ומחוברת יותר ללב ולבטן. לפעמים רעיונות מצוינים נכשלים בשלב האמפירי וחבל. הכובע האדום נותן הרבה קרדיט גם לאינטואיציה, להפתעות חיוביות וגם למזל, לא רק לעובדות ותחזיות. השאלות שכדאי לשאול את עצמכם בגישת הכובע האדום הן:
- מהי תחושת הבטן שלכם לגבי הרעיון?
- מהי האינטואיציה שלכם לגבי הפוטנציאל של ההצלחה שלו?
- בהתבסס על הרגשות שלכם, האם הפתרון שלכם מוצלח יותר מפתרונות אחרים?

הגענו לכובע הירוק:
הכובע הירוק הוא כובע החשיבה היצירתית. הוא מעודד אתכם לחשוב מחוץ לקופסה, להציע רעיונות ופתרונות אלטרנטיביים, לכופף את החוקים ולחשוב מחוץ לנורמות. החשיבה היצירתית צריכה להיות כמה שפחות שיפוטית וביקורתית ולתת מקום גדול להתפרע כיד הדמיון. אחת השיטות של הכובע הירוק היא סיעור מוחות, גם עם עצמם וגם עם אחרים, ובסיעור המוחות – מותר הכל ושום רעיון הוא לא מופרע או הזוי מדי.
- איך אפשר להסתכל על הבעיה שלפניי מפרספקטיביות אחרות?
- איך אפשר לצאת מהקופסה ולהשתמש ביצירתיות לפתרון הבעיה?

הכובע האחרון הוא הכחול:
הכובע הכחול שייך לחשיבה הניהולית. זה הכובע שדואג לנצח על התזמורת של כל שאר הכובעים ולוודא שכולם משתפים פעולה לטובת המטרה ביעילות. המטרה שלו היא לכוון את הפוקוס למטרה, לשפר את תהליכי העבודה, לשרטט את סדר היום, להגדיר את המשימות ואת סדרי העדיפויות ולדאוג שכל האופרציה תתבצע על הצד הטוב ביותר.

אז איזה כובע בא לכם לחבוש היום?

איך זה יכול להיות שבזמן שאדם אחד מתאמן, עורך פגישות, מנהל ישיבות צוות ומעביר הרצאה, אדם אחר בקושי מצליח להתחיל את הבוקר? איך אנשים מסוימים רק חולמים על להשיג מטרות מסוימות בזמן שאחרים מגשימים את אותן מטרות?

הכל מתחיל מהיכולת לעמוד במטלות מעיקות ולא לברוח לדופמין. הדופמין הוא החומר הכימי במוח שמופרש בזמן שאנחנו עוסקים בפעילות שקשורה בהישגים, מוטיבציה, תחרותיות וכדומה. יוצרי המשחק ״קנדי קראש״ מכירים היטב את החולשה האנושית הזו. זו הסיבה שהם תכננו משחק מובייל שבהתחלה הוא קל מאד ומתגמל וככל שעולים בשלבים הוא הופך יותר ויותר קשה, אבל עדיין – מתגמל.

הטיפוס הזה בשלבים של המשחק משחרר חומר בשם דופמין – את הדופמין אנחנו לא מקבלים מהמטלות החשובות יותר, אבל מעוררות פחות - כמו קריאה, כתיבה, לימוד כישורים חדשים או האזנה להרצאה. הבעיה עם הדופמין היא שעם הזמן אנחנו מפתחים עמידות אליו ובכל פעם צריכים יותר ויותר דופמין בכדי לקבל את אותה תחושת אופוריה. הצורך הגובר הזה – כמו בסמים או אלכוהול - מוביל להתמכרות. עוד דוגמה מובהקת לפעילות דופמינית שכזו היא פרסום פוסט ברשתות החברתיות. המוח שלכם יהיה מאושר מאד ויסתפק ב-20 לייקים, אחרי זה יסתפק ב-40 לייקים, אבל עם הזמן הוא כבר יזדקק ל-100 לייקים כדי לחוש את אותה העוצמה של הריגוש ולשחרר כמות דומה של דופמין.

אז מה הבעיה עם כל זה?
שדווקא המטלות שמייצרות פחות ריגוש מיידי הן המטלות שחשובות לפרודוקטיביות, לחיי העבודה שלכם, לחיים האישיים ולחיי המשפחה. לעומת זאת, משחק בקנדי-קראש או שיטוט ברשתות החברתיות, שייצרו דופמין וריגושים מיידיים וממכרים, כנראה שלא יקדמו אתכם משמעותית בחיים. לכן, חשוב ומומלץ לאמן את המוח ליהנות או לפחות להתרגל גם למשימות עם מעט דופמין.

איך עושים את זה?
קודם כל, לא מתחילים את היום עם רשתות חברתיות. תתחילו את היום עם מטלות חשובות ופרודוקטיביות יותר, ואם חשוב לכם להגיע לרשתות החברתיות – הגדירו את זה בתור ״הפרס״ כשתסיימו. אחרת יהיה לכם קשה מאד להגיע לרף הגירוי הראשוני שאיתו התחלתם את הבוקר, ותמצאו שאתם נוטים לברוח שוב ושוב מהמטלות החשובות שלכם.

המלצה נוספת היא להכניס ללו״ז שלכם את המטלות מועטות הדופמין, לסיים את הפרויקט בעבודה, לקרוא ספר או לשמוע הרצאה ועשו אותן באדיקות. זה חשוב בכדי להרגיל את המוח שלכם לעשות פעילויות מועטות בדופמין ולאזן את שיאי הדופמין שכולנו הורגלנו אליהם בשנים האחרונות.

מה שעוד יעזור לכם הוא שימוש באפליקציות לחסימת הרשתות החברתיות או הגבלת השימוש בהן וכיבוי ההתראות בטלפון שמפריעות לכם במהלך המשימות שלכם ושולחות אתכן לטלפון – המלא בהזדמנויות לדופמין זמין.

בהצלחה!

קאל ניופור (Cal Newpor), מחבר רב המכר Deep Work, טוען שבמציאות הנוכחית בעולם, ישנם 3 סוגים של אנשים שיכולים לשרוד ולהצליח:
• הקבוצה הראשונה היא אנשים בעלי הון או יש להם גישה להון.
• הקבוצה השנייה היא אנשים שיודעים לעבוד היטב עם מחשבים ומכונות חכמות.
• והקבוצה השלישית היא אנשים שהם סופרסטארים בעבודה שלהם.

הקונספט של עבודה מעמיקה נועד לעזור לכם להשתייך לסוג השלישי ולהיות אנשים מצליחים יותר בעבודה. איך עושים את זה? Cal טוען שכדי להיות מעולים בעבודה צריכים לשלוט בשתי טכניקות: היכולת להתמחות במהירות ולשלוט היטב גם בדברים שקשה לבצע והיכולת להפיק ולייצר תוצרים ברמה גבוהה מאד. השילוב בין שתי ההתמחויות האלו אמנם יאתגר אתכם, אבל גם יעזור לכם להגיע להישגים מרשימים, בטח לעומת הסביבה שלכם, שברובה נוטה לבצע עבודה שטחית.

הסופר טוען שרוב האנשים בעולמות העבודה המודרניים מבצעים את העבודה שלהם בצורה שטחית, לא ממוקדת, שלא דורשת ריכוז, תוך כדי שהם עושים דברים אחרים. לכן – התוצרים של העבודה שלהם בהתאם. הם לא מביאים ערך חדש לעולם. האופי של עולם העבודה מהווה בעצם הסחת דעת אחת גדולה ונוטה לגרור אתכם לבצע עבודה שטחית. יום עבודה טיפוסי כולל הרבה מאד מענה על מיילים, טלפונים, שיחות מסדרון, הפסקת צהריים ו...הולכים הביתה. לכן, קשה מאד לייצר ערך ולעשות עבודה מעמיקה ורצינית בתחום העיסוק שלכם, לא משנה מהו.

הרעיון שמאחורי עבודה מעמיקה הוא לעבוד חכם יותר, לא קשה יותר. לשם כך כדאי לאמץ מספר הרגלים:
בתור התחלה, בחרו מהי פילוסופיית העבודה המעמיקה המתאימה לכם, כדי שתוכלו להגיע לביצועים טובים יותר. רעיון אחד אומר שאם תתבודדו ותנתקו את עצמם מהסביבה לתקופת זמן מוגדרת, למשל שבוע למען פרויקט מסוים, תוכלו לבצע עבודה מעמיקה יותר, ללא הפרעות. פילוסופיה אחרת אומרת שכדאי לבחור יום אחד בשבוע לביצוע עבודה מעמיקה ויש פילוסופיה שאומרת שאם תבחרו בכמה שעות ביום, שבהם אתם עוסקים רק בעבודה מעמיקה מבלי לבצע מטלות שטחיות – הביצועים שלכם ישתפרו פלאים.

שבצו את העבודה המעמיקה בלו״ז שלכם ותתחייבו לכך. אל תתנו לעבודה שטחית להפריע לכם באמצע. חשוב שתעשו מזה ממש טקס, בחרו מקום שמתאים לכם לשם כך, בחרו הרגלים שקשורים לכך כמו כוס קפה וסנדויץ׳ שאיתם אתם מתחילים את אותו היום, השבוע או ה-3 שעות של העבודה המעמיקה.
ניופור גם ממליץ למצוא דרך למדוד את עצמכם, כדי לדעת באיזו מידה עמדתם במשימה. המדד שלכם יכול לבוא לידי ביטוי בכמות המילים או העמודים שכתבתם, במספר השקפים שייצרתם במצגת או כל מדד רלוונטי אחר שרלוונטי לתוצרים שלכם.

כדי שכל זה יעבוד - נטרלו את כל הסחות הדעת לטובת העבודה המעמיקה שלכם. בטלו את ההתראות בטלפון, אם אתם בבית - סגרו את הטלוויזיה, נטרלו את ה-Wifi במחשב ודאגו לעשות כל מה שצריך כדי שאף אחד לא יפריע לכם בעבודה המעמיקה שלכם – במיוחד לא אתם.

לכולנו יש תמיד לאן להשתפר בעבודה שלנו, אבל לא תמיד נעים לשמוע את זה. אז איך תהפכו את הפידבק השלילי שקיבלתם למטרה חיובית?

נתחיל בהמלצה חמה שקשורה ישירות ליכולת שלכם לקבל משוב שלילי מהעמיתים שלכם או מהממונים עליכם: תשמרו על איזון טוב בין העבודה לבין החיים האישיים שלכם, ברגע שהעבודה היא כל חייכם – קשה מאד לקחת באופן קליל או אפילו באופן מאוזן כשעובדים אחרים או הממונים עליכם מעבירים עליכם ביקורת.

לכן חשוב שתזכרו שהעבודה שלכם אינה כל מה שאתם. הצלחה או כישלון במרכיבים השונים בעבודה לא מגדירה את מי ומה שאתם. זה כמובן טבעי שכשמבקרים את העבודה שלכם, תיקחו את זה באופן אישי. אבל אם תצליחו להתגבר על האינסטינקט הראשוני להתנגד, להתגונן ולבקר בחזרה –תגלו שדווקא אם תשתמשו בביקורת שקיבלתם באופן בונה – לא רק שתוכלו לעשות עבודה טובה יותר בפעם הבאה, אלא גם תתפתחו ברמה האישית.

באותה נשימה, שאלו את עצמכם האם מי שמבקר אתכם מגיע עם מוטיבציה לעזור לכם להתקדם ולהשתפר או שיש לו סיבה אחרת להעביר עליכם ביקורת. אם הביקורת מגיעה מהסיבות הנכונות, קחו לתשומת לבכם את הביקורת. במקרים אחרים תגלו שהמוטיבציה לביקורת אחרת ואינה עניינית. במקרים כאלו – כדאי לשקול ולהשאיר את הביקורת אצל מי שנתן אותה.

היכולת לקבל היטב ביקורת מוכיחה לעמיתים שלכם ולממונים עליכם שיש לכם מספיק ביטחון עצמי ביכולות שלכם, יחד עם רצון אמיתי להשתפר. תגובות של התגוננות, תקיפה חזרה או ביטול הצד השני, יוכיחו בדיוק ההיפך – שאתם לא בטוחים ביכולות שלכם או לחלופין שאין לכם רצון או יכולת להשתפר.

בפעם הבאה שמישהו בעבודה יגיד לכם שאתם יכולים להשתפר במצגות שאתם מכינים, בתקשורת הפנים ארגונית שלכם, ביכולת שלכם לעמוד בדד ליינים ולהשלים מטלות בזמן או בכל תחום חשוב אחר, חשבו היטב על התגובה שלכם, ולא פחות חשוב: חשבו אם יש אמת בדבריו והאם יש משהו שאתם כן יכולים לשפר בעצמכם בכדי להיות עובדים, עמיתי או מנהלים טובים יותר.

המידע מציף אותנו כל הזמן, דרך החדשות, האימיילים, המגזינים והעיתונים והרשתות החברתיות. אז איך אפשר להתבלט בתוך ים המידע הזה ולגרום לאנשים שיושבים בצד השני - שיושבים מולכם בישיבה בעבודה, בהרצאה או אפילו בצד השני של הטלפון, לזכור אתכם?

עובדות, נתונים ומספרים לא נשארים בזיכרון לטווח הרחוק של רובנו והם נדחקים החוצה, מה שכן נשאר חקוק במוחנו זה אנשים , אירועים וסיפורים שגרמו לנו להתרגש. אתם יכולים לראות את זה כל הזמן סביבם – בטלויזיה וברשתות - המשפיענים החברתיים שיודעים לספר היטב את הסיפורים שלהם גורמים למעורבות חזקה, מניעים גלגלים של עסקים, ומגייסים כספים או הון אנושי לטובת המטרות שלהם. את כל זה הם מצליחים לעשות רק באמצעות סיפור טוב.

אז מהם עקרונות הסטוריטלינג?
ראשית, אל תשכחו את הקונטקסט. ההקשר של הסיפור שלכם, הרקע שלו. כל סרט טוב מתחיל בהקשר מסוים ש״מכניס אתכם ישירות לאווירה״. אל תתחילו מיד מהפואנטה. חברו אותנו להקשר דרך הצגת סיטואציה ותחושות. עם זאת, אל תתחילו עם הקדמה ארוכה ומעיקה. לאנשים יש מעט זמן ומעט מאד סבלנות.

• הוסיפו דרמה
  המוח האנושי אוהב דרמה, הוא משחרר דופמין כשהוא שומע או צופה בסיפורים בהם יש התגברות על מכשול, אתגר וניצחון, וחשוב לזכור זאת כשמספרים סיפורים.
  
  
• ספרו סיפורים שאנשים יכולים להזדהות איתם
  ככל שאנשים יוכלו להזדהות עם הסיפור שלכם, בין אם זה במסגרת מצגת, הרצאה, פגישת עסקים, או כל דבר אחר, כך יש סיכוי יותר גדול שתשכנעו אותם. נסו לספר סיפורים שבהם אנשים יכולים למצוא את עצמם בקלות, לשם כך צריך ללכת למכנה המשותף הרחב ביותר ולתכונות האנושיות הבסיסיות - אהבה, שנאה, קנאה, פחד ועוד.
  
  
• היו כנים
  ככל שהסיפורים שלכם יהיו כנים ואותנטיים יותר, כך הם יתקבלו באהבה גדולה יותר אצל המאזינים. אם תפתחו את הסיפור שלכם באנקדוטה על עצמכם, אם תחשפו פרט אישי על עצמכם – למשל תגידו, אני בדרך כלל לא נוהג לספר סיפורים לקהל כל כך גדול, אז תסלחו לי אם אני מתרגש, זה כבר יעורר אמפתיה. אם תרגישו בנוח לחשוף חולשה ולשתף ברגעים מאתגרים, תגלו אהדה מיידית מהצד השני.
  
  
• נסו להסתכל על הסיפור מנקודת המבט של המאזין
  קצת כמו בקמפיין בחירות, העיניים שלכם צריכות להיות על המאזינים, לשם כך אתם צריכים לחשוב על הצרכים שלהם ולא על המטרה שלכם. חשבו האם הסיפור שלכם עונה גם להם על הצורך או שמא הוא מספק רק אתכם?
  
  
• חשבו על איך הסיפור שלכם הופך את העולם לטוב יותר
  מגיל צעיר אנחנו רגילים לכך שכל סיפור מגיע עם מוסר השכל. נסו לכוון את הערכים בסיפור שלכם למקום גלובאלי כמו שיפור החברה, הסביבה או העולם, במקום להתמקד ביעדים העסקיים שעל הפרק.

כמעט כל אינטראקציה חברתית שלכם היא הזדמנות לספר סיפור. החל בשיחת החולין בפינת הקפה ועד למעמד רשמי מול שאר העובדים. אם תנצלו את זה בצורה נכונה – תוכלו ליצור לעצמכם קהל ולזהות במהירות את התוצאות.

מוטיבציה חיצונית היא מוטיבציה שנובעת מסיבות חיצוניות כמו הרצון לקבל כסף, לזכות בהכרה, להצליח יותר מקולגה, להרשים את בת הזוג או את ההורים. אתם בטח יכולים לחשוב על עוד לא מעט מוטיבציות מהסוג הזה, שנובעות ממוטיבציות שקשורות בעיקר בהערכה עצמית ותדמית. סביר שתמצאו מוטיבציה חיצונית סביב הרבה מהפעילויות שלכם. הבעיה היא שמוטיבציה חיצונית אפשר לאבד די בקלות. כמו גלים גדולים, מוטיבציות חיצוניות מגיעות לגובה מסוים, וכשהמטרה לא מושגת מהר או בכלל, המוטיבציה מתנפצת על החוף.

כבר בילדות, אנחנו מקבלים את ההערכה העצמית שלנו בעיקר ממוטיבציות חיצוניות - ההורים שלנו מחאו לנו כפיים כשאכלנו לראשונה עם מזלג, קיבלנו שבחים מהגננות על ציור יפה שציירנו, ילדים אחרים רצו משחק כמו שלנו. החיים שלנו היו מוקפים במוטיבציות חיצוניות שבמידה רבה קבעו מתי נהיה מסופקים ומתי לא. הרעיון הוא להצליח לחווט מחדש את המוח כך שהאוטומט הזה יפסק.

בתור התחלה, זהו את ההתנהגויות שלכם, שהייתם רוצים לשנות או להפסיק. אם תפסיקו לפעול על אוטומט, תגלו פתאום הרבה מאד תובנות על עצמכם ותוכלו להפסיק התנהגויות לא רצויות. נסו לזהות קשרים שמעוררים בכם מוטיבציות חיצוניות לא רצויות, שלא מחזיקות מעמד לאורך זמן ושאין להן סוף מוגדר. שימו לב שיש לנו נטייה להחליף מוטיבציה חיצונית אחת במוטיבציה חיצונית אחרת. נסו לשנות את ההתנהגות שלכם בתוך אותם ההקשרים שמעוררים בכם מוטיבציות חיצוניות.

הצעדים של זיהוי ההתנהגויות הלא רצויות שלכם ושינוי הקשרים שמעוררים בכם מוטיבציות חיצוניות הם לא פשוטים בכלל, אבל אם תעשו אותם, יהיה לכם קל הרבה יותר לחפור בעצמכם ולגלות – מה אתם באמת רוצים? מה מניע אתכם? מה יעשה אתכם מאושרים יותר? כשתשתיקו את הקולות האחרים, יהיה לכם קל יותר לשמוע את הקול שלכם. המוטיבציות הפנימיות הן אלה שנשארות, מניעות אתכם ומאפשרות לכם להגיע רחוק באמת.

באופן טבעי, היום הראשון בצוות חדש בעבודה הוא יום מאתגר, גם אם אתם מגיעים לצוות מקסים ומאיר פנים, עדיין – אתם כנראה לא בדיוק תהיו עצמכם. ודאי תהיו יותר מתוחים, להוטים להרשים, ואולי גם נוטים יותר לטעויות של מתחילים. ובכל זאת, כדי להתחיל דף חדש ומוצלח, תוכלו להשתמש ברעיונות הבאים בכדי להשתלב חלק כבר מההתחלה בעבודה החדשה שלכם:

קודם כל, כדאי שתתחילו את היום מוקדם. גם אם כבר התרגלתם להגיע קצת אחרי השעות של הפקקים, עשו מאמץ קטן לרושם גדול ושימו שעון מעורר לשעה מוקדמת. התעוררו בנחת, תתקלחו, תתבשמו, צאו לפני הפקקים ותגיעו מוקדם. מעבר לרושם הטוב על הסובבים, אתם גם תרגישו טוב עם עצמכם ותשדרו את זה החוצה.

התאמנו על נאום המעלית שלכם. נסו לנסח לעצמכם את הסיפור שלכם – מי אתם ומה באתם לעשות ולכוון אותו ל-15-30 שניות. כדאי שתבואו עם הסיפור מוכן כי אי אפשר לדעת מי האנשים שתפגשו כבר ביום הראשון.
גישה מגובשת וארוזה בצורה מדויקת תעזור לכם לשדר ביטחון ולהרשים. חשוב מאד להקפיד על ענייניות ולא להפליג במילים.

הקשיבו יותר, דברו פחות. ככל שתקשיבו יותר לקולגות, תאספו מידע על טיב העבודה והצוות שלכם ותתמקדו יותר במלאכה בה אתם לומדים את התפקיד ולא מנסים להראות כמה אתם טובים, מוכשרים ומצליחים, כך תעשו רושם טוב יותר ותשתלבו בקלות רבה יותר. אם תגיעו במטרה להרשים עם הניסיון, הידע והיכולות שלכם כבר מההתחלה ותתמקדו בשואו בימים הראשונים – כנראה שתייצרו בעיקר אנטגוניזם. הדרך הכי טובה לעשות זאת, היא לשאול שאלות ולנסות להכיר את הקולגות שלכם בצורה מעמיקה, עד כמה שאפשר.

אל תשתתפו ברכילות משרדית. יהיו קולגות שינסו לגרור אתכם לריבים עתיקים שלהם עם קולגות אחרות, ינסו לגייס אתכם, בתור החדשים, לצדם – אל תתפתו לזה. גם אם אתם רוצים להשתלב ולמצוא חן בעיני העמיתים החדשים לעבודה, אל תלכלכו על עמיתים אחרים.

נסו להימנע משיחות אישיות – התקופה הראשונה בצוות חדש אולי תפתה אתכם לקחת הפסקות לשיחות אישיות וחיפוש איזורי נוחות כדי להקל על הלחץ והמתחים הנלווים להתחלה, אבל זה עשוי ליצור לכם תדמית לא מקצועית, של מי שמורחים את הזמן.

אל תניחו מה כן או לא נמצא בתחום האחריות שלכם. הקדישו זמן לברר בררו את הפרטים הללו עם המנהלות והמנהלים שלכם או עם משאבי אנוש, לתאם ציפיות, ללמוד מה היעדים שעל הפרק ולהגדיר לעצמכם את מדדי ההצלחה בתפקיד.

אל תעבירו ביקורת על המחלקה או הצוות הקודם שלכם, העמיתים הקודמים שלכם לעבודה או המנהלות והמנהלים הקודמים שלכם, זה בדרך כלל עושה רושם שהבעיה היא אצלכם, ולא להיפך.

נסו ללמוד את התרבות והדינמיקה הארגונית בצוות ולהשתלב בה. זה נכון לגבי הלבוש, הפסקות הצהריים, נהלי עבודה וכל פרט קטן או גדול אחר, שאם תלמדו אותו בשלב מוקדם – יעזור לכם להשתלב יותר בקלות.

שיהיה המון בהצלחה!

אחד הנושאים המדוברים בתחום ההתפתחות העצמית הוא הצבת מטרות ויעדים. זה נראה מובן מאליו אבל זה ממש לא – כמה מכם ישבו וכתבו יעדים ברורים ומדידים ותוכנית פעולה לקריירה ולחיים שלכם? כנראה מעטים. תהליכי הגדרת יעדים נעשים בדרך כלל בפרויקטים בארגונים ועסקים – אבל כשמדובר בחיים עצמם, כמעט אף אחד לא מקדיש את הזמן כדי לשבת ולכתוב אסטרטגיה.

במחקר שנערך בבית הספר למנהל עסקים בהרווארד בדקו כיצד כתיבת מטרות ותכנון מקדים משפיעים על הגשמתן. הם מצאו שהסטודנטים שהציבו לעצמם מטרות ברורות וכתבו אותן בתחילת הלימודים, 10 שנים מאוחר הרוויחו בממוצע כפול מאלו שלא הציבו מטרות. עוד יותר מדהים שהתלמידים שרשמו לעצמם גם יעדים וגם תכנית פעולה הרוויחו פי 10 מיתר הכיתה!

רוברט קנאט, סופר ובלוגר מפרט בבלוג שלו מה כדאי לעשות כדי להיות בין אותם שלושה אחוזים מצליחים:

1. תהיו מדויקים ביעדים שאתם מציבים. לדוגמה - לא מספיק לרשום "אני רוצה להיות עשיר". היו ספציפיים ורשמו את סכום הכסף המדויק שתרצו להרוויח.
   
   
2. בצעו מעקב על ההתקדמות שלכם. הגדירו נקודת זמן מדויקת ולאורך הדרך אליה - בדקו מידי פעם האם אתם בדרך הנכונה למטרה. בכל הקשור לקריירה, כתבו לעצמכם יעדים מדויקים, מדידים, אפשריים להשגה וחזרו לבדוק האם אתם אכן בדרך הנכונה ליעד שלכם, כדי לוודא שלא שקעתם בשגרה.
   
   
3. תמצאו "למה" מספיק חזק - חשבו למה אתם רוצה להגיע לאותם מטרות? בחרו סיבה משמעותית ולא רדודה כך שגם כשיהיה קשה, תוכלו לראות אותה לנגד עיניכם ולהמשיך לדחוף לעבר המטרה.
   
   
4. כתבו לעצמכם תכנית שכוללת את השלבים הרלוונטיים בדרך להגעה למטרה שלכם, כך שיהיו לנגד עיניכם כל הזמן. כתבו מה אתם צריכים לעשות ולהשיג בכדי להתקדם מנקודה אחת לנקודה הבאה אחריה.

הנה דוגמה של טקסט כזה: אני אקודם למנהלת פרויקטים בשנתיים הקרובות. כדי להגיע לכך אני אשייף את כישורי ניהול הפרויקטים שלי, אסיים את התואר השני במנהל עסקים, אמצא לי מנטור שאני מעריכה ואשפר את מערכת היחסים שלי עם הקולגות שלי.

אל תמשיכו הלאה מהסאמי הזה. שימו לכם קובייה ריקה ביומן לאחר הימים הקרובים והתחילו מתכנית בסיסית או שתקבעו עם חבר כדי לרשום תכניות ביחד. כוונו לטווח של 3 שנים קדימה ונסחו לכם איפה תרצו להיות ואיך תוכלו להגיע לשם.

בהצלחה!

הקשבה היא מלאכה שרובנו יכולים להשתפר בה. אתם יכולים לראות את זה סביבכם כל הזמן: אנשים מסתכלים בטלפון בזמן שחברים שלהם מדברים איתם, אנחנו ממהרים להגיב לפני ששמענו עד הסוף, פגישות עבודה נקטעות בגלל הפרעות כאלו ואחרות וכמעט אי אפשר לנהל שיחה אחת, טובה, רצופה, קשובה, ללא שיבושים.

פגישות עבודה, יחסי עבודה וחברות – תלויים כולם במידה רבה ביכולת הקשבה הדדית ואקטיבית.

אז איך בכל זאת אפשר להשתפר בהקשבה לקולגות, לחברים, לחברי משפחה ולאנשים בכלל?
ריכזנו לכם כמה טיפים שיהפכו אתכם למקשיבים מעולים וישפרו את האפקטיביות של התקשורת שלכם:

• בתור התחלה, אל תיכנסו לשיחת עבודה כשאתם כבר יודעים מה אתם רוצים להגיד. גבשו דעה בעקבות השיחה ולא ההיפך.
  
  
• נסו לא להגיע לשיחות או לפגישות עם אג׳נדה. הגישה שלכם יכולה להיות מוטעית כי היא מבוססת על הנחות יסוד שלא בהכרח נכונות. מקרים כאלה ייצרו באופן טבעי ואולי אפילו מוצדק – תחושת אנטי אצל הצד השני. זו הסיבה שחשוב לנסות ולהגיע לפגישות כדף חלק ופתוח להקשבה.
  
  
• נסו שהתוצאה של השיחה שלכם תהיה Win – Win לשני הצדדים. גם אם תשמעו ביקורת מהצד השני, נסו להוציא ממנה כלים פרודוקטיביים לשיפור ואל תיאטמו בעקבות הדברים שאומר הצד השני.
  
  
• נסו להיות מקשיבים אקטיביים – שמרו על קשר עין, תהנהנו, תגיבו, אבל אל תקטעו את הצד השני.
  
  
• תשאלו ואל תצאו מנקודות הנחה. הרבה מאד בעיות תקשורת מתחילות כאשר אתם יוצאים מנקודות הנחה מוטעות על הצד השני. שאלו שאלות פתוחות כדי להבין טוב יותר את הצד השני, אל תסתפקו רק בשאלות עם תשובות של כן ולא.
  
  
• טיפ נוסף, שאנשי מכירות נוהגים ליישם הוא לסכם את הדברים של האדם שאיתו אתם מדברים, ולהגיש אותם במילים שלכם כדי לוודא שהבנתם וגם כדי לתת לו את התחושה שהקשבתם.

שתהיה לכם הקשבה נעימה!

את המונח ״אזור הנוחות״ אתם בוודאי כבר מכירים. מי שטבעה את המונח הזה הייתה Judith Bardwick שכתבה את הספר ״הסכנה באזור הנוחות״ והייתה הראשונה שנתנה שם למצב הזה, שבו אנשים נהנים פשוט להישאר במקום, מבלי לעשות שינויים שיאתגרו אותם או שיכניסו לחיים שלהם מידה של סיכון וחרדה.

הבעיה במצב הנוחות היא שלמרות שאתם לא לוקחים סיכונים גדולים, גם לא צפויות לכם יוצאות דופן. כשלא עושים דברים חדשים, הסיכוי להתקדם ולהגיע לגבהים חדשים הוא נמוך וההתפתחות האישית נעצרת. אבל אם תצאו מאזור הנוחות שלכם, תוכלו לרכוש כישורים חדשים, להתקדם בעבודה ובחיים, להשיג מטרות, לגדול ולהתפתח, ועל הדרך - לפתח חוסן ועמידות גדולים יותר בפני אתגרים וללמוד להגיב יותר טוב לשינויים.

יחד עם זאת - חשוב להגיד שהמעבר מאזור הנוחות לאזור ההתפתחות הוא לא מעבר פשוט וצריכים לעבור כמה אזורי שינוי נוספים בדרך אליו.

לפי הפסיכולוגיה החיובית, כשתחליטו להתמודד עם האתגרים והשינויים מחוץ לאזור הנוחות שלכם האזור הראשון שתיתקלו בו הוא ״אזור הפחד״ - האזור שכנראה הכי פחות כיף להימצא בו. האזור הזה יפגיש אתכם עם תופעות כמו החששות מהתגובות של אנשים אחרים לשינוי שאתם עושים בעצמכם, התירוצים שצצים לכם בראש ושמחזירים אתכם ל-״אזור הנוחות״ שלכם וגם התחושה של חוסר הביטחון כשעושים דברים חדשים, שיכולה לפגוע במוטיבציה שלכם. אבל תשמחו לדעת שאחרי שתכבשו אותו - גם אזור הפחד יהפוך בסופו של דבר לאזור נוחות חדש.

אחרי שצלחתם את ״אזור הפחד״, היעד הבא הוא ״אזור הלמידה״. גם שם צפויה לכם התמודדות עם האתגרים של תהליך הלמידה של מיומנויות וכישורים חדשים. אחרי אזור הלמידה תגיעו לאזור ההתפתחות – שהוא הדובדבן שבקצפת. באזור ההתפתחות תוכלו לחדד לעצמכם את השאיפות והחלומות ולשרטט לעצמכם מפת דרכים לעבר היעדים הבאים שלכם.

אז איך בתכל׳ס יוצאים מאזור הנוחות שלכם?
לפני שמגיעים לאתגרים הגדולים שלכם, התחילו בהרגלים קטנים. נסו להוסיף לחיים שלכם הרגלים חיוביים קטנים שתמיד רציתם לאמץ. למשל, לסדר את המיטה בבוקר מיד אחרי שאתם יוצאים ממנה או להפסיק לשחק בטלפון כשאתם עם הילדים.

נסו לאמץ כישורים חדשים כמו ללמוד כתיבה, לעשות קורס במשא ומתן או לרכוש כל מיומנות אחרת שיכולה להעשיר אתכם ואת היכולות המקצועיות או האישיות שלכם.

כיוון נוסף שיוכל לעזור לכם הוא אימון של שריר היצירתיות שלכם. נסו לכתוב שיר, לצייר או לעשות שיעורי קדרות. אתם תמצאו מהר שיצירתיות היא אחת הדרכים הטובות ביותר ליציאה מאזור הנוחות שלכם וליהנות מהדרך.

שימו לב לדפוסי החשיבה הרגילה שלכם ונסו לשנות אותם. אם למשל אתם רגילים לחשוב דברים שליליים על עצמכם או על אחרים, נסו לתפוס את עצמכם ברגעים שאתם ביקורתיים כלפי עצמכם או אחרים – ולשנות את דפוס החשיבה הזה.

אז אתם זוכרים? קצת כמו בפרק של דורה, כדי להגיע לאזור ההתפתחות תעברו באזור הפחד ובאזור הלמידה.
אנחנו מזמינים אתכם לצאת לדרך. סמכו עלינו. כיף שם.

ככל שעומס המידע, הפלטפורמות והאפליקציות מציף אותנו, כך המודעות למינימליזם הדיגיטלי הולכת וגוברת. אם אתם גם מרגישים שהנוכחות המקוונת שלכם כבר יצאה משליטתכם ושאתם נמצאים במרחב האינטרנטי יותר ממה שהייתם רוצים, כדאי שתאמצו כמה עקרונות של ״מודעות מקוונת״ שיעזרו לכם להשיג מערכת יחסית בריאה יותר עם הטכנולוגיה, כזו שתעזור לכם לשלוט בדחף שלכם לרוץ לסמארטפון בכל רגע של שעמום:

• כמו כל סוג אחר של צרכנות, צריכה של טכנולוגיה צריכה להיות מכוונת, אחרת היא פחות בריאה ומשתלטת על זמנכם. שימו לב שאתם ניגשים לטלפון החכם שלכם עם מטרה מסוימת, ולא כברירת מחדל אוטומטית.
• אל תחליפו קשר אנושי בקשר דיגיטלי. נסו להגביר את מפגשי פנים מול פנים שלכם ולהמעיט בתקשורת ווטסאטפ, עד כמה שמתאפשר, בעיקר עם אנשים שחשוב לכם לפגוש ושאתם נהנים מחברתם.
• עדיף שלא תחפשו אהדה ותמיכה ברשת. אם אתם בעיקר מעלים תמונות או פוסטים כדי לקבל זריקות עידוד ואדרנלין, מהר מאד תמצאו את עצמכם מכורים ותלויים בחיזוקים החיצוניים הללו. אם תעשו יותר דברים בשביל עצמכם, תיהנו מאוכל טוב מבלי לצלם את המנה ותצחקו ממשהו שהילדים שלכם עשו מבלי לתעד אותו, תמצאו את עצמכם יותר מסופקים בטווח הרחוק.
• כדאי שתבררו עם עצמכם האם הטכנולוגיה מסייעת לכם או מכשילה אתכם. אם אתם משתמשים בפייסבוק כדי להגיע לקשרים עסקיים נוספים – מצוין. אבל אם תוך כדי פגישת עסקים חשובה אתם נכנסים באופן אוטומטי לפייסבוק ועושים עליו ריפרש – אתם פוגעים בריכוז שלכם ובעצמכם.

איך תוכלו לצמצם את הפיתוי ולהצליח להתמקד לזמן ארוך יותר?
• צרו לעצמכם חשבון אורח במחשב שלכם, שיש בו אך ורק את האפליקציות שדרושות לעבודה שלכם.
• כבו את האפשרות של התראות בטלפון והמחשב, כדי שלא יסיחו את דעתכם ויזרקו אתכם לפייסבוק בזמן שאתם בכלל צריכים לכתוב מאמר.

אין צורך להימנע באופן קיצוני מטכנולוגיה, אבל כדאי לחשוב לרגע ולדייק מה המטרה שלה בחיים שלנו ולהחזיר את השליטה כדי להשתמש בה בצורה נכונה, חכמה, במינונים מאוזנים ובעיקר: באופן מודע ובכוונה תחילה.

תחשבו על הדברים שאתם נאלצים לעשות בחיים ואתם לא נהנים מהם. יש לא מעט דוגמאות כאלו וחדר הכושר הוא כנראה הדוגמה הקלאסית שרוב האנשים יוכלו להתחבר אליה. זה בריא, זה מחטב, זה מאתגר במובן החיובי ולמרות זאת, רובנו לא ממש ששים לקום בבוקר ולקפוץ לחדר הכושר. אם מצליחים לעבור את השבועות הראשונים, שהם תמיד החלק הכי קשה בהרגלים חדשים, מתחילים לראות תוצאות חיוביות, שעוזרות להמשיך ולהתמיד.

אז למה זה חשוב לדעת לעשות דברים שאנחנו לא אוהבים, להשתפר, להצליח לעשות אותם היטב ואפילו ליהנות מהם? התהליך הזה הוא חלק קריטי בשיפור עצמי ובדרך להצלחה. האנשים שמצליחים לעשות גם דברים שהם לא אוהבים ולשמור על רוח חיובית - מגיעים רחוק יותר. אז מה מבדיל אותם מאחרים?

מריסה פאר, היפנותרפיסטית, נטורופתית וסופרת שכתבה רבי מכר, טוענת שהכל מתחיל בשיח הפנימי שבתוכנו. כשאנחנו בינינו לבין עצמנו, אומרים משפטים כמו: ״אני עייף, אני מותשת, אני רוצה כבר להגיע לסוף השבוע, אני שונאת את מה שאני עושה, איך אני שונא ללכת לחדר כושר״ התוצאה היא עבודה פחות טובה, פחות יעילה, עייפות מנטלית ופיזית וגם מחלות פיזיות שמתלוות אליה.

לעומת זאת, אם השיח הפנימי שלכם הוא חיובי, מחזק, אם אתם אומרים לעצמכם דברים חיוביים גם כשאתם מבצעים מטלות שאתם פחות אוהבים, המוח לומד שאתם נהנים לעשות את הדברים האלו, ולאט לאט אתם תרגישו יותר ויותר בנוח עם המטלות הללו, בקיצור: Fake it till you make it.

מריסה מציעה לגשת למשימות שגורמות לכם חוסר נוחות בכמה שלבים:
קודם כל, זהו את מה שאתם שונאים. כתבו לעצמכם מהם הדברים הללו. סדרו אותם לפי הסדר, מה אתם הכי שונאים, ומה הכי פחות. זה יכול להיות מטלות בעבודה, מטלות בבית או כל פעילות אחרת.

התחילו את היום דווקא עם המשימות שאתם הכי שונאים, אחרת הן ילוו אתכם במחשבות במשך כל היום, ובניגוד למה שרוב האנשים חושבים, זה הרבה יותר גרוע מאשר פשוט לבצע אותן.

אל תחכו למוטיבציה, השראה או הארה. אם תמיד רציתם לכתוב ספר, זה אף פעם לא יקרה אם לא תפנו זמן לכתיבה של עמוד מדי יום.

בשורה התחתונה: קחו בחשבון שטבע האדם הוא לא להתאמץ, לכן אתם נמנעים מכל דבר שעושה לכם תחושה לא נעימה או נוחה, כאן נכנסת העבודה העצמית שלכם: צאו לדרך ותתחילו להרגיש בנוח עם לא להרגיש נוח.

Grit הוא מונח חדשני שנכנס חזק לעולם היזמות והעסקים. מסתבר שזו תכונה שמשותפת להרבה מאד מצליחנים ומשפיעים ברחבי העולם. התכונה הזו היא שילוב של חתירה נחושה למטרה, יחד עם חוסן ועמידות בפני מכשולים וקשיים.

בואו נדבר על אומץ – למרות שקשה למדוד אומץ, מחקרים מראים שהוא קשור מאד לחוסן והצלחה. ליתר דיוק: היכולת לנהל פחדים וכישלונות ולהתעמת איתם היא ממש מפתח להצלחה בחיים. למי מכם שמרגישים לא מספיק אמיצים, דעו שאומץ הוא כמו שריר, צריך לאמן אותו. או כמו שאלינור רוזוולט אמרה: תעשו כל יום משהו שמפחיד אתכם.

עוד תכונה חשובה של אנשי ה-Grit היא להיות סופר מסורים למטרה, אנשים ששמים את עינם על מדליית הזהב במקום רק להופיע לאימון, אנשים עם אש בעיניים שלהוטים להשיג את המטרות שלהם, הם יותר חסינים ועמידים מאנשים קונפורמיסטיים שבעיקר רוצים לסמן וי על המשימות שלהם, במקום לטרוף אותן.

עוד מרכיב הכרחי ל-Grit הוא אימון, אימון ואימון. מכירים את המחקר המפורסם שאומר שבלי השקעה של לפחות 10,000 שעות ביעד, קשה מאד להגיע להישגים משמעותיים? מסתבר שיש הבדל חשוב בין מי שמצליחים אחרי 10,000 שעות אימונים ובין מי שלא. מה ההבדל? המאמצים צריכים להיות מוצמדים ליעד ארוך טווח, ואז הם עוזרים לטפח תכונות קריטיות להצלחה כמו עמידות בפני כישלונות. כלומר, עיסוק של 10,000 שעות בטניס מבלי שיש מטרה מוגדרת לנגד עיניכם, עלול להשאיר אתכם חובבנים ולא שחקנים מקצועיים.

אז כמו שאמרנו, עמידות בפני כישלונות היא קריטית להצלחה. אבל איך היא נראית בפועל?
עמידות באה לידי ביטוי ביכולת לשמור על מטרות העל לנגד העיניים - למרות התנודות, ההפתעות והתקלות הבלתי צפויות שנתקלים בהן בדרך. תקופת של שינוי כמו זו שכולנו חווים היא דוגמה מצוינת לכך שזה זמן שיכול לשבור אנשים מסוימים ולחזק את היצירתיות והגמישות של אנשים אחרים, זה תלוי בהם.

העמידות לקשיים היא שילוב דינמי של אופטימיות, שעוזרת להאמין ולהתמקד במטרה, יצירתיות, שעוזרת למצוא פתרונות מתאימים כשהנתונים מסביב כל הזמן משתנים וביטחון עצמי.

אנשי ה-Grit הם גם פרפקציוניסטיים?
אז זהו, שלא. הם שואפים למצוינות אבל לא לשלמות. למה? כי שלמות היא בינארית, לא גמישה, לא מתפשרת ולא סלחנית. כל אלו לא תכונות חיוביות עבור מי שרוצה להצליח, הן יכולות לגרום להרבה מאד מכשולים בדרך להצלחה. למעט תחומים מאד ספציפיים כמו התעמלות אמנותית. השאיפה למצוינות לעומת זאת, משאירה מקום לספקות, לכישלונות ולשיפורים תוך כדי תנועה.

כדאי לזהות סביבכם את האנשים שיש להם גריט, כדי ללמוד מההתנהלות שלהם ולחדד את הגריט שלכם.

הרבה מאד מהתקשורת שלכם בארגון משתקפת דרך המיילים ורוב הסיכויים שאף אחד לא לימד אתכם איך לכתוב מיילים אפקטיביים, אבל בכל זאת אתם כותבים עשרות כאלה מדי יום.

למיילים, כמו לשירים, פרוזה ומבנים אחרים של טקסטים, יש כמה כללי מפתח, שאם תאמצו אותם, תראו עד כמה הם משנים את התגובות של נמעני המיילים שלכם.

כלל הבסיס הוא לשמור על הטקסט קצר וענייני. למעשה, המחקרים מראים שהאורך האידיאלי לאימייל שאנשים טורחים לקרוא מההתחלה ועד הסוף הוא רק בין 50 ל-125 מילים!

לא רק לאורך יש חשיבות, אלא גם למבנה עצמו. הממוצעים מעידים על עשרות מיילים שאנשים שולחים ומקבלים במסגרת יום עבודה רגיל, מה שכמובן מקצר את הסבלנות של הנמענים ל-11 שניות של קריאה בלבד.
לכן, ככל שהמייל שלכם יהיה קריא יותר, מחולק לפסקאות, עם דגשים במקומות המתאימים ויחולק לנקודות (bullets), כך גדל הסיכוי שיקראו אותו מההתחלה ועד הסוף.

עוד דבר שחשוב לשים אליו לב הוא מי הנמענים שלכם. רשימות תפוצה הם אחד הדברים הכי שנואים על אנשים, ואם אתם שולחים לקבוצה של אנשים מיילים, הכניסו לרשימה רק אנשים שהמייל ממש רלוונטי אליהם ותשקלו לשים את חלקם ב-bcc.

נושא המייל צריך להיות מוצלח, אל תכתבו ״שלום״ או ״בוקר טוב״ בנושא וחלילה אל תשאירו את נושא המייל ריק. נסו לתמצת למשפט קצר את מטרת האימייל או הערך המוסף שלו, כדי שלנמענים יהיה ברור כבר מההתחלה מה בדיוק אתם רוצים מהם.

מהי מילת הפתיחה המומלצת שמניבה הכי הרבה תשובות? מחקר קבע שהמילה ״היי״ מניבה הכי הרבה תגובות, אחריה משתרכות מילים יותר רשמיות בפער גדול למדי. כנראה שאנשים, לפחות בארה״ב – שם נערך המחקר, אוהבים יותר את הגישה הידידותית מאשר הרשמית.

אחרי כן, כדאי להוסיף התייחסות אישית לנמען, אבל מומלץ שלא לשאול שאלות רטוריות כמו ״מה שלומך?״ כשאינכם מכירים את הנמען שפניתם אליו, אלא להשתמש במשפט סגור אבל אמפתי כמו: ״אני מקווה ששלומך טוב״.

אחרי ההתייחסות הראשונית, חשוב להגיע לעניין עצמו, לפרט אותו בכמה משפטים קצרים, להקפיד על רווחים ופסקאות ואז להגיע לשורה התחתונה ולסיים עם הנעה לפעולה – למשל: ״אשמח שתשלחי לי את הגרף המפורט של הסמינר שערכת אתמול, הוא היה ממש מרתק ואני רוצה לשתף אותו לעובדים שלי״.

לבסוף – חשוב מאד שתעשו הגהה על המייל שלכם, בדקו שאין שגיאות כתיב, שצירפתם את הקבצים המתאימים, שהלינקים בגוף המייל עובדים ושאכן שלחתם את המייל לנמענים המתאימים. מעבר זריז ובדיקה למסמכים המצורפים לפני השליחה תוכל לחסוך לכם הרבה עוגמות נפש.

בהצלחה!

המייל הפך לברירת המחדל של רוב האנשים, כי קל יותר להתמודד עם כתיבת הודעה קצרה מאשר להרים טלפון ולפתוח בשיחה שלמה.

מתי בכל זאת כדאי להרים טלפון?
אם אתם אחראים על קידום פרויקט וחסרים לכם פרטים לגביו, כנראה שאף מייל שתקבלו לא יהיה מספיק מפורט ויספק מספיק מידע כמו שיחת טלפון. ההמתנה לפרטים נוספים ולזמן התגובה של הצד השני – עשויים לגרום לעיכוב שלכם ולפגוע באפקטיביות שלכם.

אם אתם רוצים לשכנע מישהו, יהיה הרבה יותר קל לעשות את זה בשיחה טלפונית מאשר עם המילה הכתובה. ובכלל, בפנייה לאנשים שאתם לא מכירים, ההיכרות הראשונה דרך מייל תהיה הרבה פחות מוצלחת מאשר דרך הטלפון (שלא לדבר על פגישה פנים אל פנים). אנשים חשדניים יותר כלפי הודעות במייל, בטח כלפי הודעות מאנשים שהם לא מכירים.

עוד סיבה להרים טלפון במקום מייל היא אם יש לכם ביקורת או הערה. למייל יש נטייה להיות פוגע יותר מאשר שיחה אישית. כמעט בלתי אפשרי להוסיף טון אישי ומרכך למייל ביקורתי, כמו שאפשר לעשות בשיחה טלפונית, ויותר מזה – המייל הביקורתי נשאר שם, לעומת שיחה אישית שמכבדת את הצדדים הרבה יותר.

מתי בכל זאת עדיף להשתמש במייל?
אם יש לכם שאלות ממוקדות, שאינן מעכבות אתכם ולהערכתכם תשובה קצרה ועניינית תספיק, ושיחת טלפונית תגזול משני הצדדים יותר זמן – מייל יוכל להספיק.

במידה ואתם מעוניינים לוודא שמשהו אכן נעשה ומטופל, מיילים יוכלו לשמש למטרת מעקב – ״פולואו-אפ״.
שימו לב רק לא להיות נודניקים, את הפולו אפ הראשון כדאי לעשות במייל, אבל אם הדברים לא מקודמים בפעם השנייה או השלישית – כדאי לעבור לטלפון ולהיעזר בו כדי לתת תחושה של דחיפות.

יתרון חשוב נוסף של המייל הוא תיעוד השיחה, והוא עשוי להיות חשוב כשמדברים עם ספקים, מגדירים תהליכי עבודה, גורמים אחראיים ולוחות זמנים או מסכמים.

לכולנו יש נטייה לבחור במייל ולעשות בו שימוש יתר. נסו להיות מודעים יותר ולבחון ברגישות מה באמתנכון לכם יותר.

גם אתם כבר בטח מרגישים שהרשתות החברתיות זוללות לכם זמן ביום. הרבה זמן. הזמן הזה הוא זמן שיכולתם לנצל לספורט, מדיטציה, לבלות עם הילדים, לקרוא ספרים ולעשות הרבה מאד דברים מועילים אחרים.

הרשתות החברתיות הן לא רק רעות. הן יכולות להיות פלטפורמה מצוינת לשמירה על קשרים חברתיים, לבידור, לצריכת חדשות, למידע, ללמידה ולשיווק. אם תמצאו את עצמכם בקבוצות שרלוונטיות לתחומי העניין שלכם, שיכולות לפתח אתכם מקצועית, ושיאתגרו אתכם – מצוין. הכל עניין של מינונים.

כדי להשתמש במדיה החברתית בחוכמה, תתחילו לזהות את הסיבה שבגללה אתם משתמשים בפלטפורמה ותשתדלו להשתמש באותה המדיה למטרה המקורית שלכם. אם המטרה המקורית שלכם היא לקדם את האוטוריטה המקצועית שלכם – נסו להקדיש את הביקור בפיד למטרה הזו. חשוב לעצור לרגע ולהגדיר לעצמכם מה המטרות שאתם רוצים להשיג מהמדיה החברתית ולהיצמד אליהן. בהתאם לאותן מטרות, תוכלו גם לדייק באילו רשתות חברתיות כדאי למקד את זמנכם.

אווררו את הפיד שלכם: אחת לתקופה, כדאי שתקדישו כמה דקות כדי לסנן ולדייק את הפיד שלכם – הסירו אנשים שאתם לא מזהים, או כאלה שאתם לא נהנים לראות את התכנים שלהם. אם אתם לא אנשי יח״צ או מפיקי אירועים - אתם לא באמת צריכים 1,200 חברים, ובטח לא 3,000. חלק נכבד מהחברים הוירטואליים שלכם תופסים לכם הרבה מקום בפיד ושורפים לכם זמן יקר.

על אותו עיקרון, סננו גם את הדפים שאתם עוקבים אחריהם. כדאי למקד את מקורות התוכן שאתם צורכים על בסיס קבוע באלה שטובים וחיוניים עבורכם. למשל, הסירו עוקב מדפי האפייה שאתם עוקבים אחריהם, אם אתם לא באמת אופים עוגות ובמקום זאת - כדאי שתצטרפו לקבוצת ״אנגלית ברמת שפת אם״ אם אתם רוצים לשפר את האנגלית שלכם.

שימו לב כמה זמן אתם מקדישים ביום לרשתות החברתיות והגדירו לעצמכם גבול. הטלפון החכם יכול לעזור לכם במשימה – גם בבדיקה כמה זמן הקדשתם לרשתות וגם באפשרות להגבלה.

ההמלצה האחרונה שלנו היא לעשות מדי פעם ״צום מדיה חברתית״ ולהתנזר מהם לחלוטין ליום, יומיים או אפילו שבוע. הצהירו על ההחלטה הזו, נסו אותה – ותגלו איך הצום יעשה פלאים לפרודוקטיביות שלכם.

פרפקציוניזם הוא חרב פיפיות בחיים של אנשים ששואפים לשלמות. מצד אחד, השאיפה לשלמות הופכת אותם לעובדות ועובדים מצוינים, שמבצעים את המשימות שלהם על הצד הטוב ביותר ומוערכים על ידי המעסיקות והעמיתים לעבודה שלהם. אבל מהצד השני, החיים קשים מאד כשאתה שואף לשלמות.

הנה 3 מכשולים עיקריים בחיי העבודה ולפעמים גם בחיים הפרטיים של הפרפקציוניסטים ודרכים שיעזרו לנטרל אותם:

הקושי הראשון הוא לסווג החלטות כ-״לא חשובות״:

אחד הקשיים הגדולים של הפרפקציוניסטים הוא לוותר על שליטה, גם בהחלטות פחות חשובות. בגלל שקשה להם להשלים עם חוסר שלמות, הם מעדיפים לעשות את הכל בעצמם, כדי לוודא שזה נעשה על הצד הטוב ביותר. הצורך בשליטה מוביל להתעסקות מתמדת במיקרו-ניהול והם מוצאים את עצמם מתעסקים בטפל ויורדים לפרטים הכי קטנים במקום לראות את התמונה הגדולה. ההתנהלות הזו גובה מחירים כבדים באנרגיה ובזמן.

איך פותרים את הקושי הזה?
אימון. מתאמנים על לוותר על השליטה בהחלטות קטנות, מאצילים סמכויות לאחרים ועושים מאמץ שלא להתערב בהחלטות שלהם או לחלופין: מתאמנים בלקבל החלטות ופחות חשובות במהירות – ולוקחים בחשבון שהתוצאות לא יהיו מושלמות.

הקושי השני הוא הצורך המתמיד לעלות על הציפיות:

אחד הדברים שמניעים את הפרפקציוניסטים הוא להצטיין ואפילו יותר מזה. המניעים לזה הם בדרך כלל נפשיים - הפחד להיכשל, לא לעמוד בציפיות, חוסר ביטחון או חרדות מהעתיד הכלכלי יכולים להוביל לחתירה לביצועים מושלמים.

מה הבעיה בזה?
שבהרבה מקרים זה גובה מהפרפקציוניסטים מחירים נפשיים, בנוסף לזמן ולאנרגיה שכרוכים בהשקעה. פרפקציוניסטים נוטים אפילו לסבול יותר מאחרים מחרדות כלכליות, בגלל החשש שלא יהיו מרוצים מהעבודה שלהם וגם מאובססיביות לפרטים הקטנים.

איך פותרים את הקושי הזה?
בתור התחלה, מבחינים בקושי ומתחילים להכיר במחירים הנפשיים שהשאיפה לשלמות גובה. השאיפה לשלמות יכולה לפגוע בקשרים בעבודה, בחיי המשפחה, היא גוזלת תשומת לב ולפעמים גם פוגעת בבריאות. אחרי שמכירים בכל המחירים האלו, יותר קל להחליט לוותר על השלמות ולהתפשר על פחות ממצויין במשימות ופרויקטים פחות אקוטיים.

הקושי השלישי הוא בבעיה של פרפקציוניסטים עם הרגלים בריאים:
השאיפה לשלמות לא רק פוגעת בחיי העבודה, אלא גם בחיי הפנאי. כשפרפקציוניסטית רוצה לאמץ הרגל בריא כמו ספורט, מדיטציה, קריאת ספרים מעוררי השראה או כתיבה, היא בדרך כלל תבחר באחת מ-3 האופציות: או שהיא תעמיס על עצמה יותר מדי כדי להצטיין בתחביב החדש, למשל – תתחיל לרוץ 5 פעמים בשבוע במקום להתחיל בפעמיים, או שהיא תמנע לגמרי מתחביבים חדשים מתוך חשש שהיא לא תצליח בהם, או שאם יש לה הרגלים שהיא טובה בהם – היא לא תשנה או תעזוב אותם, למרות שיתכן והם כבר לא מתאימים לאורח החיים שלה.

איך מתמודדים עם הקושי הזה?
צריך להרפות ממשמעת עצמית נוקשה מדי ולהתחיל לאמץ גמישות מנטלית. גמישות היא חלק בלתי נפרד מבריאות פסיכולוגית. היכולת להרפות ולוותר מדי פעם על אימון בחדר כושר, לא לדבוק באובססיביות בהרגלים ישנים, להתנסות בתחביבים חדשים ולא להצטיין בהם, הם חלק בלתי נפרד מרווחה פסיכולוגית.

יותר קל לומר מאשר לעשות, אבל אם גם אתם כאלה, אנחנו מזמינים אתכם לנסות להתחיל לשחרר.

המושג נטוורקינג מתייחס במקור למערכות היחסים מחוץ לארגון, כתשתית להתקדמות בקריירה, חיפוש עבודה או איתור הזדמנויות לשיתופי פעולה. אבל בשנים האחרונות כבר ברור לכולם שלמיומנות הנטוורקינג יש ערך מוסף משמעותי לא פחות גם במסגרת הארגון עצמו. נטוורקינג, או בעברית ״רישות עסקי״ בדרך כלל מבוסס על מפגשים חברתיים בין אנשים, בעלי תפקידים ועסקים.

בתור עובדים בארגון, שמרוצים ורוצים להישאר באותו הארגון, חשוב שתרשתו את עצמכם בנטוורקינג פנימי שיסייע לכם לעשות עבודה טובה יותר ובסופו של דבר גם להתקדם.

איך תיצרו לכם נטוורקינג פנימי מוצלח?
קודם כל, נסו לאמץ גישה טבעית וחיובית לרעיון, זכרו שאם אתם יוצרים רשת חברתית מוצלחת בארגון, גם אתם, גם הקולגות וגם המנהלים שלכם ירוויחו מכך. אווירה טובה וחברית בארגון היא בסיס לעבודה משותפת מוצלחת.

לכן, הנה כמה המלצות ליצירה של רשת חברתית בתוך מקום העבודה שלכם:

• צרו קשר עם עובדים אחרים, שלא בהכרח קשורים לתפקיד או לתחומי האחריות שלכם, דברו איתם, למדו מהם ואולי אפילו תיזמו איתם ממשקים ושיתופי פעולה.
  
  
• הסתכלו מחוץ למשימות היום – יומיות שלכם, חשבו איך אתם יכולים ליצור ערך עבור אחרים בארגון ואיך הם יכולים ליצור ערך עבורכם. אל תחשבו רק על המחלקה שלכם והמחלקה השכנה, הרחיבו את נקודת המבט לארגון כולו.
  
  
• חפשו את המנהיגים בארגון שלכם, פנו אליהם, למדו מהם והביאו רשמים למנהלים שלכם, אולי תגלו שיטות ניהול והתנהלות שיעזרו למחלקה שלכם.
  
  
• כשעובדים אחרים מקבלים קידום או מגיעים להישג כלשהו בארגון, פרגנו להם וברכו אותם במזל טוב.
  
  
• תהיו חברי צוות טובים: כשאתם עובדים בצוותים, שבחו את החברים שלכם לצוות על עשייה מוצלחת ואם יש לכם מילה של ביקורת – פנו אליהם ברמה האישית ולא ליד כולם.

מהם האתגרים שבהם תיתקלו בדרך?
לעומת נטוורקינג חיצוני, נטוורקינג בתוך הארגון נתפס הרבה פעמים כעיסוק בפוליטיקה ובחנופה. לכן, יכול להיות שאנשים יסתכלו עליכם בעין בוחנת ואולי גם שיפוטית. אבל אם כל הנטוורקינג שלכם לא בא על חשבון איכות העבודה שלכם, אלא להיפך, תורם לה – אתם בהחלט יכולים להיות שלמים עם עצמכם.

בשורה התחתונה, כדאי לאמץ את הרעיון של נטוורקינג פנימי לא מתוך תפיסה של חנופה אלא מתפיסה של להיות שחקני צוות, להיות קולגות נעימים, להיות מקושרים ולהביא ערך למנהלים ולצוותים שלכם, במקרה כזה - כולם מרוויחים.